| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2005
הֶרֶף הַמַּסָּע
כל פעם מחדש אני נפעם ממקרא עיניי.
איך מילים שנכתבות ביום אחד נשלחות אל העתיד.
שם אפגוש בהן יום אחד.
אתמול היה לי ברור שמילים של פעם מחכות למפגש איתי.
כי הרי כתבתי כבר פעם, על המסע הזה שלא יצא לפועל.
הרי כמה וכמה פעמים הייתי בחיים אחרים על סף המסע.
הוא לא יצא לפועל.
ואני ברחתי.
אך אני מתאמן.
אני וסוסי משתפרים ביכולת ההכנה שלנו.
הנה אתמול גיליתי שאיני בורח יותר, משום שהמסע לא מתקיים עתה.
משום שהמסע אינו מתאפשר.
זה לאו דווקא משום שאני חי כאן ולא במונגוליה.
או בישראל שממנה יצאתי.
פשוט, כי הגיע הזמן לפרחי הדרך להאיר את דרכי.
מצאתי את השיר הישן של פעם – שהתחבר לתחושה הֹוָה.
לַחַן צָבַע אוֹתָהּ בְּרִיקוּד סוֹעֵר וּמִתְפַתֵּל
קָצְרָה רוּחָהּ מִגּוֹנֵי בְּגָדַי
מְבַקֶּשֶׁת לִצְבֹּעַ אֶת קֶשֶׁת שַׁעֲרֵי עִירָהּ
פָּתְחָה צֹהַר לַשֶּׁמֶשׁ הַמְּלַטֶּפֶת
רוּחַ גְּדוֹלָה מְפַתַּחַת אֶת דֶּלֶת לִבָּהּ
מְלַטֶּפֶת אֶת אֲשֶׁר נִשְׁכַּח בַּמִּבְצָר
הַסּוּסִים רוֹקְעִים מִשִּׂמְחָה עֵת הֵרִיחוּ מַסָּע
הַמֶּרְכָּבָה מִצְטַחְצַחַת מִגִּיל וְקֶצֶף
עוֹרָהּ מֻחְלָק מִשֶּׁמֶשׁ כְּתֻמָּה
מוּל חֹם גּוּפִי הִיא עוֹלָה אֵלַי
מְבַשֶּׂמֶת אֶת גּוּפִי בַּהֲדָרָהּ
מַשְׁאִילָה לִי לְהֶרֶף אֶת רַכּוּתָהּ הַמְּשַׁכֶּרֶת
לְהַבִּיט לְרוֹם הֶהָרִים הַכְּחֻלִּים בְּמַעֲלֶה חַיַּי
לִגְלֹשׁ בְּרַכּוּת סַעֲרָתָהּ הַוְּרֻדָּה
לִבְחֹן לֵב וְלִרְאוֹת מִלִּים
לִשְׁמֹעַ אֶת יַקִּירָתִי מְלַבְלֶבֶת מוּלִי
וְנָדַמָּה
סָפַרְתִּי דַּפִּים מִלְמַלְתִּי יָמִים
הַזְּמַן רוֹחֵשׁ אֶת חַדְרִי
הָרוּחַ שׁוֹטֶפֶת אֶת קִירוֹתַי
סוּסַי שָׁקְטוּ
אוגוסט 1999
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
