| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2006
צְעָקָה
אָנוּס הָיִיתִי
לְהַקְשִׁיב לַצְּעָקָה.
בְּתוֹךְ הַדְּמָמָה
סִימָן הַקְּרִיאָה
מֵעֵדֶר טוֹרְפִים חוֹלֵף
שֶׁנִּנְעַץ לוֹהֵט
הוֹתִיר עָנָן
שֶׁלֹּא הִתְכַּסָּה הֵיטֵב
בְּצֵל אֲדָמָה
* * *
אפילו לחישה ממקומות הכי כואבים,
יכולה לצעוק בגוף נילחש.
אפילו שד מזדמן, יכול להעיר את מלך הטורפים.
אפילו משהו שנכתב כתקווה,
יכול להפיל את שומעו.
כי לכל קליפה יש שני צדדים.
הצד שחש את הבטחון שבה.
וקיים גם הצד המסנוור את השמיעה.
מאפשר למלך הטורפים לצהול ולשמוח.
אני שמח שבשנה החדשה הזו יש לי מכשיר פלאים למיגור טורפים.
אני לא בורח יותר מאף טורף.
לכן מחקתי את הפוסט הקודם.
אני מניח במקומו את הפוסט הזה.
של ידיעה חדשה לשנה חדשה.
עדיין מעורפל.
אך מעבר לערפילים קיימת וחיה ונושמת ידיעה חדשה.
אני לא בורח.
שבתי!
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
