| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2006
אבני דרך
בני הצעיר, חזר הביתה שוב.
הוא מאוד חשוב לי.
הוא יודע לקרוא אותי בעברית. כל השאר אינם.
זו כנראה סיבה חשובה מאוד מדוע אני כאן, רושם רגשות כל יום בבלוג.
משוחח איתכם בתגובות ובמיילים ובטלפון.
אני כאן וליבי שם.
זה גם מביא אותי לנסוע כל הזמן.
להיות במקום שהוא לא כאן.
לא, איני נרתע מחיי כאן.
אני רק מבקש לשוב.
והשיבה לא קלה היא עבורי.
לכן, כל נסיעה מביאה אותי קרוב מעט יותר, לשם.
בעוד יומיים אני נוסע שוב.
הפעם לנסיעה ארוכה שתימשך קרוב לשלושה שבועות.
אני מזדקף מעבר לחשש הנסיעה.
חשש, משום שהנסיעה האחרונה בילגנה את המערכות שלי למשך מספר חודשים.
הפעם יהיה שונה.
אני יודע.
ובכל זאת, קיים החשש מאותם טורפים שמחכים לי תמיד בפינה.
כן, היום אני בשל יותר לנסיעה הזו וגם יודע מספר תרגילים חדשים של הטורפים. אך האם אוכל להם, גם בעת מבחן רחוק מכאן?
התשובה שלי היא פשוט כן!
כי אם יכולתי להם בחודשים האחרונים, משמע אני נוהג נכון בי ובחלקיי.
יש לי גם משהו חדש באמתחתי.
אבן חול קטנה בדמות אישה.
מפרפרת בעדינות.
מנסה להזכיר לי.
איך אוכל לשכוח?
אבן מחוף ים כאשר היינו יחד.
האבן שמחברת אותי תמיד בעיתות ניתוק.
וגם את האבן ממעיין האביב הראשון שבקע עם הפשרת השלגים, בפעם הראשונה שהביא אותי אָמוֹר להר.
זו אבן החוכמה שלי.
האבן שאם תילקח ממני, לא אהיה אותו.
האבנים האלה מחברות אותי.
הם לא יתנו לי ליפול טרף לבורות שעלולים להיות בדרך.
ביום רביעי אסע מוכן.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
