| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2006
שימחת היום
יומולדת 58.
59 פעמים שהיום הזה מפציע בחיי.
חלקם שמח יותר.
בחלקם הייתי מוסתר מעצמי.
והיום הוא שונה.
לא דומה למה שהיה וכנראה למה שיהיה.
תחושה של משבר.
של התעצמות תחושות.
לנקודה בה העצבים מגורים מאוד.
הרבה שימחה שפורצת אלי מכל עבר.
בחיבוקים
בנשיקות
במתנות
בדברי מלל
בעיניים מביטות.
התחושה חריפה מאוד.
כמעט בלתי נסבלת.
שעוד רגע יִקָּרַע בי משהו.
משבר.
צריך לבטל את היום הזה.
אני מעדיף במקומו לחגוג כל יום.
רק מזכירים אותה והיא עולה מחייכת.
החגיגה היומית עולה מאי שם ומביטה בי.
כאורחת לא קרואה למסיבת יום ההולדת שבי.
האם אני רצויה כאן?
הרי ביום הזה השימחה פורצת מכל עבר.
ביום זה אני מיותרת.
אחזור למעוני הפנימי.
ורגע לפני שהיא פונה ממני אני מחבקה.
מניח אותה בראש שולחן הקרואים.
כאורחת הכי חשובה של היום הזה.
היא הרי הביאה אותי מיומולדתי הקודם עד היום.
אני מודה לה לשימחה הזו.
זו שמקימה אותי כל יום ממיטתי לאור לשמש.
זו שמניעה את מחוג העשייה שלי.
הרוכבת על שעון השניות הפנימי שלי.
מעירה את החיים שבי.
לפכות עוד ועוד.
וגם היום.
היא ממתנת את הצריבה בעצבים.
יודעת את האיזון הנכון עבורי.
מייצבת אותי.
מאזנת.
עונג שקיימת בי המתנה הזו.
של השימחה היומיומית.
אולי אליה התכוונתי כאשר כתבתי:
הִנֵּה אַתָּה
מִתְרַפֵּק בְּבֵית גּוּפִי
מִשְׁתַּבֵּחַ מִלִּבִּי
מָלֵא גִּיל מֵהַמַּיִם הַמְּפַכִּים
אַף
מִצְטַיֵּר מִשִּׂפְתוֹתַי
מַבְלִיחַ כְּכוֹכָב בְּסַעֲרָתִי
מזל טוב לי!
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
