| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2006
התחדשות
הנה הסתיים לו חודש פברואר.
חודש שהביא לי הרבה התנסויות ומעברים למקומות חדשים.
נעתי בין מקורותיי למקומות המרפא שבי.
חיפשתי את רעד האביב.
למדתי לאלף מעט יותר את האגו.
כתבתי פעם כי אגו הוא צמח פראי. מאוד פראי.
כאשר מרעיבים אותו הוא משתלט על כל השדה.
כאשר משביעים אותו הוא בקושי זז.
ובין לבין נמצא כל הסיפור.
מעט מים, מעט דשן והרבה תנועה.
הנה היום אני נוכח לדעת שהוא מתוחכם האגו.
יודע לנוע בזריזות גם כאשר הוא בקושי זז.
כמו תמסח עתיק יומין.
אך גם אני עתיק.
לא פחות.
וכך אני מנהל את ימיי.
בזריזות.
משוחח שיחות שטוב שלא מתקיימות.
כך טוב להן.
יש שיחות שמתקיימות וטוב שכך.
כי כך לא טוב.
כמו מימדים הניצבים זה לזה.
לא מסוגלים לקיים זרימה ביניהם.
כן מסוגלים להמשיך הלאה.
אולי נקודת החיבור היחידה שהם מקיימים ביניהם,
היא היחידה שאפשרית, כדי לקיים את הזרימה הנכונה.
זו הנקודה שבאה ממימד אחר.
מציירת את קו פרשת המים הפנימית שלי.
בין מקורותיי החיצוניים
למעינותיי הפנימיים.
שם אני מוגדר היום,
בנקודת המפגש הזו בין שלושת המימדים.
אל נקודה זו שירטטתי את דרכי עד כאן.
מנקודה זו אני מצוייר הלאה.
* * *
במסגרת זו אני מבקש לעשות מעשה שולי.
לא עיקרי.
אך חשוב לי.
משהו שמציין על ההתחדשות שמבקשת להסיר מחסומים מדרכה.
אני רוצה לבקש, כי מי שיש לו מנוי לבלוג הזה ועדיין מעוניין לקרוא אותי, שיחדש את המנוי.
כי לאחר שהפוסט הזה ישוחרר לחלל הבלוגיאדה,
אני אבטל את כל המנויים על הבלוג שלי.
לא, לא כי נמאס לי מכם.
להיפך, אני זקוק ונושם את התגובות שלכם.
רשימת המנויים מכילה אנשים שכבר לא נכנסים הנה יותר.
כי אני רוצה לקבל מסר מי מהמנויים גם קורא אותי היום.
כן, אני רואה חשיבות ברשימה הזו.
מי שעושה מנוי אומר משהו.
מאוד ברור.
תודה לכל מי שהיה איתי עד היום.
הדלתות נפתחות עתה למי שיבוא לביתי המתחדש.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
