| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2006
ושוב תודה לחיים
שנה נוספת אני כותב כאן.
ועדיין אני כאן.
היו רגעים, בעיקר לאחרונה,
שבהם נזקקתי למאמץ רב, בכדי להמשיך ולאחוז במקום הזה.
ובזכות אחזתי בו.
בזכות האנשים המופלאים שמילאו את ליבי בתקווה.
גם כאשר לא הייתה בי.
זו לא עת סיכומים.
אך זו עת תודה ופליאה שעדיין אני כאן.
זו עת הודיה שיש בי את הכוח להמשיך וללחוש כאן מילים.
שיש לי את החברים היקרים שאתם עבורי.
אומנם אני שוב על בירכי.
כמו היום לפני שנתיים, כאשר פתחתי את הבלוג.
אך צופה אני לעולם ממקום כלכך אחר.
מעומק אחר.
למרחקים ולמרחבים כלכך שונים.
היום, יותר מאי פעם
אני נוגע בהר הגעש שבתוכי.
זה שורף ולעיתים מכלה את כל האוויר מריאותיי.
אך אני יודע היום משהו שלא ידעתי פעם:
איני יודע את מהות החיים ולמרות זאת, ואולי דווקא משום כך, אני חי אותם.
מקווה שכך אמשיך ושאדע ברוב ימיי,
את הקצב שנקבע על-ידי המקום שאני מגיע אליו.
תמיד לנסות ולהיות כאן ועכשיו.
כמו שאמר לפני כ- 90 שנה פרננדו פֶּסוֹאָה,
מפי המשורר הבדוי אלברטו קאירו:
אֵינִי נֶחְפָּז: הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ אֵינָם נֶחְפָּזִים.
אִישׁ אֵינוֹ הוֹלֵךְ מַהֵר יוֹתֵר מֵהָרַגְלַיִם שֶׁיֵּשׁ לוֹ.
אִם מְחוֹז חֶפְצִי רָחוֹק, אֵינֶנִּי שָׁם בְּרֶגַע.
תודה לאלוהים שהסכים שוב לבטוח בי.
תודה לכם שאתם איתי.
תודה לי שאני ממשיך ורוצה.
תודה לחיים!!
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
