| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2006
גשם יום עצמאות
בבוקר התחילה רוח חזקה.
רוח יבשה של צפון מזרח.
העננים נאספו כל היום, ולעת ערב, עם צאת יום הזיכרון התחיל הגשם.
הכל נהיה שקט.
רוח לא נשבה.
הגשם ירד ושטף הכל.
מדשן את האדמה עם העצב של היום ההוא.
יום עצמאות גשום בספרד.
לא צריך לצאת לפיקניק.
לא צריך לעשות כלום.
רק להיות.
אז יצאתי לפאטיו וישבתי בגשם.
רק לשבת.
לילה.
לילה שבסופו יפציע יום העצמאות.
כבר שנים לא ישבתי בגשם.
הלכתי הרבה בגשם.
נהנה מהצלפת הטיפות בפניי.
אך סתם כך לשבת ולתת לגשם לשטוף אותי ולהיספג בי.
מתי, מתי ישבתי כך לאחרונה?
כן, כאשר הייתי ילד בן שמונה או עשר או משהו כזה.
ומכאן נדדו מחשבותיי לילדות הרחוקה ההיא.
לילד העשור שהייתי.
וכך נולדה לה הכתיבה של אתמול.
אני שמח שכתבתי אותה.
למרות שלידתה לא הייתה קלה.
למרות שכמעט ולא לחצתי על כפתור שמור.
היום לאחר יותר מיממה אני יודע כמה טוב המילים האלה נטעו בי.
לאחר שסיימתי את הכתיבה, באשמורת אחרונה.
ממש לפני שעלה בוקר יום העצמאות, יצאתי שוב לפאטיו.
הגשם עדיין ירד במטחיו הישרים.
ישבתי כך בשקט.
מקבל את יום העצמאות שלי, שנמזג עם יום העצמאות של מדינת ישראל.
שימחה גדולה הייתה בי.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
