| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2006
שושן חדש
מצא חן בעיניי לשבת על מעקה הרמפה היוצאת מתוך המרתף.
לפני כן הייתי כולי מאובק ומלוח מהים ומהמאמץ שבטיפולי היום.
מצאתי שנכון יהיה להמשיך את המאמץ ולטפל סופסוף בדלת החורקת והמורדת של המרתף.
הטלפון צלצל ואני שמחתי נורא לדבר איתך.
היה באוויר שנכנס פנימה מהים משהו אחר.
ריח של פעם.
כמו ליטוף של כישוף שנוגע ואינו נוגע.
והוא מוכר וידוע אך יחד עם זאת חדש ורענן.
לאחר השיחה עליתי להתקלח ושתי עיניים הציצו אלי מהמראה.
צוחקות אליי מבעד לשכבות האבק והמלח.
יכולתי להיות מַחְצָב היום.
מחצב של חול ומלח וכישוף שציפה את הכל בגלזורה שקופה.
נו טוב, נכנסתי למקלחת ושטפתי את הכל ברותחים שבקעו מהקיר.
אחר כך ירדתי שוב למרתף.
רציתי שוב לשבת על מעקה הרמפה ולנדנד את רגליי, כמו פעם כאשר הייתי ילד.
פתחתי את הדלת, שעתה כבר לא סררה ואף לא חרקה, וילד יושב לו על המעקה.
לא, לא היה זה חאוייר, ילד השכנים.
היה זה ילד זר אך מוכר.
התקרבתי אליו.
הוא היה מהזה מסריח ומלוכלך.
עם שכבות של שחור מחורצות בצהוב על פניו.
עם קרישי דמעות שחרטו בו הרבה שעות של מצוקה וייאוש.
אך היו לו עיניים צוחקות.
עיניים שלי.
מין אפורירוקכחול שכזה.
התיישבתי לידו והוא לא ברח.
אני רגיל שהוא בורח.
הוא כבר לא.
חיבקתי אותו והוא הניח ראשו על בירכיי.
כך ישבתי וליטפתי את כתפיו וראשו וגבו בתנועות שמונה.
תנועה חוזרת ומונוטונית, אשר מביאה אותי פנימה אליי.
לאחר זמן הוא הרים את ראשו בחיוך אליי.
חיבק אותי.
קפץ והלך לדרכו.
ואז ראיתי שעוד שושן פורח לו.
בבוקר הוא עוד היה סגור.
עתה הוא נפתח.
קסם.
שני שושנים.
יומטוב היום.
רך חשתי.
רוך שאינו בר פגיעה.
רוך עוטף.
עטוף.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
