| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2006
2. שָׁם
...אחרכך מאיה הופיעה, פתוחה כפי שרק היא יודעת.
לעיתים.
וסיפרה לי עלי לפני הרבה שנים.
הרבה יותר שנים מאשר שנות השיר.
פרט אחד היה שונה מאוד.
בשיר שלי לא היו חגיגות קציר חיטים.
ובכל זאת, אותה הרוח הייתה גם שם וגם שם.
הנה השיר שנכתב על-ידי לפני קרוב ל- 36 שנים.
טוב, זהו לא בדיוק שיר.
דומה יותר לצבר משפטים שהתרסקו,
ומשהו מהם גיבבתי.
עתה, לאחר 36 שנים הפשר מתבהר.
האדמה מתמצקת.
העצים מלבלבים.
לַיְלָה אֶחָד תַּחַת יָרֵחַ
הוֹפַעְתְּ בַּחֲלוֹמִי
זַכָּה מִזִּכְרוֹנִי אוֹתָךְ
רַעֲנַנָּה וּמִתְרַחֶקֶת מֵהֶשֵּׂג הַיָּד
אוֹבֶדֶת לִי
פָּסַעְנוּ בֵּין עֵצִים צְעִירִים שֶׁל תַּפּוּחַ וַאֲפַרְסֵק
הֵרַחְנוּ אֶת מַמְתָּק רֵיחוֹ שֶׁל הַמִּשְׁמֵשׁ הַבָּשֵׁל
אָהַבְנוּ מְאֹד
כָּל הָעֵמֶק לְמַטָּה שָׁכַן בְּבִטְנֵךְ
שִׁירָה שָׁמַעְתִּי
שִׁירָה שֶׁל רַע וְשֶׁל טוֹב
שִׁירָה יָפָה וּמְכֹעֶרֶת
זוֹ הַשִּׁירָה שֶׁרַק אַתְּ יָדַעְתְּ לְדַבֵּר
אַתְּ יָדַעְתְּ אֶת הַלָּשׁוֹן
שִׁירָה שֶׁל עֵמֶק
שִׁירָה שֶׁל אֲדָמָה שֶׁתָּמִיד שָׁתְקָה
הִיא רָאֲתָה אוֹתָךְ נָסָה
הִיא הֶאֱזִינָה לִתְפִלּוֹתַיִךְ
חִכְּתָה לָךְ בְּפִתְחֵי מְעָרוֹת
הִצְעִידָה אוֹתָךְ לְמַעֲלֵה הָרִים
הֵיכָן שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת אַחַר כָּךְ
פָּסַעְתִּי בֵּין הָעֵצִים מְלֻטָּף
עָנָף עָמוּס פְּרִי נִשְׁבַּר
וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת שִׁירָתוֹ פּוֹרֶצֶת
לְרֶגַע הָיִיתִי עָנָף מוֹרִיק בָּאָבִיב
נִפְלָא הָיָה לְהָבִין אוֹתָהּ
לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלָהּ
לְאַחַר שָׁנִים שֶׁל כְּמִיהָה
הָיִיתִי אָדָם קַדְמוֹן
בְּטֶקֶס שֶׁלֹּא הֵבַנְתִּי
נִסִּיתִי לַעֲלוֹת לַמִּזְבֵּחַ
וְהוּא קִבְּלַנִי
אֶת קָרְבָּנִי הֶעֱלֵיתִי
וְהִמְשַׁכְתִּי בְּדֶרֶךְ מוֹתִי
רָאִיתִי צוּק נֶהֱדָר
מְגֻלָּף בִּדְמוּת צַוַּאר אַיָּלָה
זָקוּף וְחָלָק
וּבְקָצֵהוּ מֵהַמָּקוֹם בּוֹ אֵין צוּק
בּוֹ הַכֹּל הִסְתַּיֵּם
מִשָּׁם נִשְׁקְפָה הַדֶּרֶךְ
שָׁם נַחַל מַיִם רַכִּים
גִּבְעָה יְרֻקָּה עִם צִבְעוֹנִים
שְׁזוּרִים בְּחַמְצִיצִים
שָׁם גַּם פְּרַחִים נְבוּלִים
שָׁם גַּם אֲנִי
בִּזְהִירוּת הִנַּחְתִּי שְׁלֹשָׁה עֲנָפִים
הֶאֱמַנְתִּי אָהַבְתִּי וּמַתִּי
יולי 1970
התמונה מתחילה להתבהר
מבעד לענפים.
יש תועלת רבה בחיים בלהיות עץ.
חייכתי אליה בתודה על דבריה.
מודה אני לאלוהים שחיי שרדו בגופי.
כך אני יכול להמשיך וללמוד מה אני.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
