| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2006
ימי מונדיאל
במונדיאל הקודם אמוֹר עדיין נוכח היה.
למרות שכבר לא נוכח.
במונדיאל ההוא ביליתי בבית קטן ליד אחוזת גרסייה לורקה.
רוחו חיזקה אותי בימים אפורים ושחורים של אז.
כך גם היה לנבחרת ספרד של אז.
כן, אז לקחתי ללב את ההדחה של ספרד על-ידי דרום קוריאה.
עכשיו אני מתבונן במשחקים בשוויון נפש.
רק הריקוד הברזילאי מביא אותי לטלוויזיה.
ועדיין הריקוד הזה לא במיטבו.
אולי הערב.
שבתי לביתי משבוע קשה מאוד.
השבוע הקשה של השנה.
מאמץ פיזי אדיר (בשביל המערכת המתעוררת של גופי).
מאמץ מנטאלי מול שריטות יהודיות ששוב גיליתי בתוכי.
מאמץ רגשי גדול.
הכל נמתח בי עד לאי יכולת לשאת.
עד לכמעט קריעה של גידי גוף ונפש.
ושוב אמוֹר מגיע לסייע.
עם חיוך רחב.
עם נוכחות.
מקל על ההתקפה חסרת התקדים על מי ומה שאני.
עוטף בחיבוק רחם נכון.
גם חברים.
גם יקרים.
באים בנוכחותם.
בזמן שאני מוקף ברחם המזינה אותי במזון לשעת חירום,
אני יורד למרתף.
כי האורווה היא רק לנסיגה.
הסוסים יכולים לקחת אותי רק למרחק רכיבה של שעות.
רק למנוסה חפוזה.
ואני לא מחפש לנוס.
אני מחפש חלון לנשמה.
חלון שיודע להיפתח מתשוקת הנשמה שבי.
סופסוף.
אל נשמה שאולי מחכה לי בסיבוב הדרך.
או במעמקים שעדיין לא חפרתי מתוכי.
וכדי להגיע למעמקים אני זקוק לצוללת.
אותה צוללת שעומדת במרתף הווייתי ומחכה ליום קריאה.
אינני יודע אם יום קריאה הוא זה.
אך אני יודע שכל העת מאז ששבתי,
אני עסוק בשימון ומירוק והחלפת שמנים.
אני מתכונן לצלילה ארוכה.
אני מכין את מצופי העומק שינחו אותי בדרכי חזרה.
אם אומנם אזדקק לשוב.
אני מקווה שאמצא את אשר אני מחפש שם בעומק הנפש.
את המקום הנכון שייענה לקריאת תשוקת הנשמה שבי.
רק ערוץ אחד אני משאיר פתוח (בינתיים).
מקווה שהתקשורת תעבור דרכו (ואולי לא).
מקווה שהחמצן יספיק גם לעומק אליו אני עשוי להגיע.
עשוי לגמרי.
ללא טיפה של עלול שכזה או אחר.
ואם לא, הרי מעבר לעומק מסוים,
אהיה במקום הכי שקט והכי נפלא והכי מואר שקיים.
אותו המקום שעדיין לא הייתי בו.
כי מקום שלא הייתי בו הוא תמיד הכי.
הכי קשה.
הכי מואר.
ואין ניגוד בין השניים.
להיפך!
לשם אני יוצא.
לשם אני מוזמן.
כבר כמה שנים שאני כותב ומשרטט את ההזמנה.
הגיע הזמן שלי לממש.
כמעט וכתבתי, אם יש כאן מישהו שרוצה לצאת למקום שכזה...
אך רק כמעט.
אני יודע (שבינתיים) אין.
שאת אותו מישהו אמצא בדרך.
במקום שם מסתיים החמצן ומתחיל האור.
או שאשוב ממקום אחר.
תמיד קיים מקום אחר.
הרי ב- 2010 יהיה מונדיאל חדש.
דרום אפריקה הרי תחכה למי שלא מפחד להדרים.
אולי אסע לשם.
מחר אתחיל להעמיס ציוד ומזון.
ואז אבדוק מנועים.
אכייל ואכוון מכשירים.
ממש ברגע האחרון כנראה שאדומם מנועים.
אצא לרכיבה להרים, שתרגיע
ואשוב להביט לצוללת בכיליון נפש.
כאשר אהיה מוכן, אדע.
אני אדע מתי יום הקריאה יגיע.
מי יודע, אולי עוד החודש.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
