| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2006
ריחה של יפו
ריח הסלעים מתקתק את השעון אחורה.
כבר 35 שנים שאני זוכר את הרגע ההוא.
הרגע בו ביקשת ממני שלא להפקיר את בתֵך.
ואני לא יותר מנער, נרעשתי מהפנייה.
נשביתי אחרי האגו שהתנפח באותה העת.
אך יחד עם זאת נשזר אז חוט ביני לבין סלעי יפו.
חוט שהוביל אותי שוב ושוב לאותו המקום.
רואה את תרבות הפלסטיק שחדרה אל תוך הסלעים.
נוגע ומלטף את אותה פינה סלעית.
חווה שוב ושוב את טעם המלח המיוחד לסלעים העתיקים.
את חלקלקותם.
את ריח הסימטאות שדבק בהם.
הריח שחיבר אותי והוליך אותי סחור סחור.
מאבד את דרכי שוב ושוב.
לא מצליח למצוא את מקורו.
את המקום ממנו באתי.
ממנו נפרדתי ממך.
מזל גדול שאני אוהב קדאיף.
כך יכולתי לשוב לנסות ולצוד את הריח.
כך ידעתי לשחרר את הפנאי הנכון בכדי לערוך את מסעות הציד שלי.
אל אותו ריח קסום.
ריח שעלה מיפו.
או אולי בא בכלל מארץ אחרת.
מזמנים שונים.
מאישה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
