| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2006
כנפי מלחמה
אני חי רחוק.
אך לא משנה מה אעשה ולאן אלך.
הארץ הזו הולכת איתי לכל מקום.
כמו חמצן.
וכאשר מתרחש משהו שם, בארץ מכורתי,
חבל הטבור שאליו לנצח אני קשור, שולח את זעזועיו לבטן שלי.
שוב עולים צליליה הבוטים והגסים של מלחמה באוויר.
אני כלכך רחוק מכם ומהארץ שידעה כה הרבה מלחמות.
אני יושב כאן.
מעט צמוד לחדשות.
מעט באינטרנט.
מנסה להמשיך ולחיות את שגרת היום.
אך השיגרה הזו מסרבת להמשיך.
האוויר נתקע במורד הגרון.
ועד שהוא מגיע ליעדו עוצמתו שולפת זיכרונות.
כנפי המלחמה מועכות שוב את המעיים.
אתמול הגיע חבר טוב לביקור.
ישבנו בים ובין קלאמרי ואבטיח קר, שבה לבנון והתפרשה במקומותיה ואתריה המאוסים מאז.
כמה תיעבנו את התזכורת הזו.
חברי הציע שנעבור שולחן, כי את השולחן הזה לכלכנו די.
אנחנו עברנו.
מה שקורה בלבנון לא כלכך.
הלוואי והיה אפשר, כך במחי ניגוב שולחן לפתור.
הלוואי.
מכאן אני שולח אליכם חברים את נוכחותי.
גם בימים שכאלה.
מקווה שלא נשקע שוב בבוץ.
נקווה שהזרוע שהפעלנו בלבנון תביא לפתרון.
כולי תפילה
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
