|
יומני אלפוחרה מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
אוגוסט 2006
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2006
שני משוטים אתמול ביום שישי הרגשתי את השבת שבאה לעטוף אותי. הרבה שבועות לא חשתי כך. עם הנערה חשתי כך. אפילו פיזזנו באושר כאשר יצאנו מחנות לבני הנשים. אחרי עוד יומיים הנערה הלכה ונשארתי בדד. עם כל המשא למסע שתמיד רציתי לצאת. המשפט הזה שאומר ללמוד לוותר על הכל, אך על החיים לא לוותר, נשאר איתי. כך שלא הייתי כלכך בדד כמו שזה נראה לאיש מהבריכה, שלא הבין למה אני מוריד את מבטיי אל עירומו. גם אני לא הבנתי, אפילו שהמים המשיכו לטפטף להם בחדר 109. מביאים טפטוף של מרתפים מימים אחרים שפעם הייתי שותף להם. היום כבר לא. חדר 109 התמלא בסיפורים מזמנים אחרים. המונים של סיפורים. מתוך יערות טחובים ומשק כנפיים פצועות. סיפור של אהבה שאפילו בלחישה אסור להודות בקיומה. והנערה שתקתקה את עירומה במרץ כבר לא כאן. היא השאירה את הציוד שהיה לה עודף ושבה לצלול במעמקי חיים אחרים. טוב שכך עשתה. אפילו שנשארתי לבדי עם כל מה שנוצר שם, אם בכלל, שמחתי שאני עדיין לא מוותר ודבק בחיים. במשנה מרץ. ידעתי שאירועי חדר 109 ירדפו אחרי תקופה. ידעתי וכך היה. מוזר שהיו ימים אחרי זה שנעלמו מיומן החיים שלי. כמו שעות שלעיתים נעלמות להם בפליאה. לי נעלמו ימים שלמים. אני משער שלנערה נעלמו שבועות וחודשים. כי היא השאירה אותם מאחריה. חסרי שימוש וערך. כך לפחות אני כתבתי על האריזות, בכדי שאזכור שלא לפתוח כלכך מהר. התמזל מזלי והיה לי מספיק מקום לאמץ את המטען הזה אל תוך ריקמותיי. כך ידי ורגלי נשארו פנויות להמשך הדרך. הרי הדרך לא הסתיימה ואף הנערות לא. קיימת שם נערה אחת שמחכה, שיודעת לשלב אצבעות חזק חזק, גם כאשר זה מפחיד נורא. גם כאשר האיש שאיתה פוחד וירא. כי בשניים האחד גדל ושמח בכל אחד מחלקיו. כי בשניים שהם יחד מותר לכל אחד לבכות, גם אם זה נשמע שלא במקום. אפילו לשעתיים שלמות. שעתיים שלמות. אז טוב שהיא הלכה הלאה והשאירה אותי עם כל זהבי וצעצועיי. אני אומנם נוטה מעט על צידי. כמו סירה לא מאוזנת. והחתירה במשוט אחד לוקחת ממני מאמצים שנראים לצופה מהצד מיותרים. אך אני יודע שהתחנה הבאה קרובה. שם אוכל למצוא שותף. או לפחות עוד משוט. אני אוהב לשוט בסירה בעלת שני משוטים. עוד יותר אני אוהב לשוט בשניים.
| |
|