| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 8/2006
ואולי אני בכלל תתרן
שלושה ימים שהריח שלי נטש אותי.
הייתי מודאג.
כי לחיות בלי הריח שלי זה כמו לאבד חלק מזהותי.
כלכך שמחתי הבוקר למצוא את ריחותיי כמו בכל בוקר טוב.
לא משנה להיכן אני הולך ומה מעשיי, תמיד אני יכול למצוא את טביעת זהות הריח שלי במקום.
כך שלאבד את טביעת הריח שלי בביתי היה מאוד מדאיג.
שלושה ימים שנמחצתי בין גב שמסרב להתיישר למערכת עיכול מאוד מגמגמת ולוחצת.
כאילו מישהו לחץ אותי כשפופרת ומיצה מתוכי את מקור ריחותיי.
הבוקר השפופרת התמלאה שוב בקרם של חיי.
והוא מדיף את ריחותי כמימים ימימה.
עוד ריח ישן ומוכר עלה ממעמקים.
הריח שחיפשתי בחודשים האחרונים.
ריחה של אישה.
בחדר 109 עדיין לא מצאתי אותו.
הוא התחמק ממני ותעתע בי בלגלוג.
מסרב לחברני אליו ולהתעטף בריחותיי שלי.
לא כמו ערבה חסרת טעם וריח ואפילו לא כמו לולב חסר ריח ובעל טעם.
כל שביקשתי היה רק ריח כמו של הדס. חשבתי שאפשר להתנהל ולהתחבק רק עם ריח ללא טעם.
אולי משום כך לא הצלחתי ולוגלגתי על-ידי הנערה.
שכחתי לבקש ולחקור גם את הטעם ולא רק את הריח.
שכחתי להיפתח אל האתרוג המכיל הכל.
עדיין אינני יודע אם שכחתי בכלל, או פשוט נתקלתי בחוסר יכולת.
אימפוטנציה של ריח שרק תתרן יוכל להבין בה.
הבוקר האחרון נפתח כמו היום שלפניו, בריחות שנבלעו כולם על-יד הטפטוף המתגבר מאחריי.
עמדתי בחלון הפעור לרווחה לעולם ולפתע הגיח פרץ אדיר של גל ריח אתרוגי מאיזו נקודה עתידית שלא הכרתי.
ברק הריח היכה בי את דרכי לשם.
גם הבוקר חשתי את טעם האתרוג שבדמי ואני יודע כי הוא חי בי עדיין.
כלכך הרבה ריחות וטעמים מתרוצצים בי עכשיו.
הם עוד ימצאו דרכם גם לנייר ולמסך.
כך יודע אני בעצמותיי המריחות טעמים חדשים ועתיקים שבי.
ועדיין אני לא בטוח אם תתרן אני...
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
