| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2006
להתראות אבא
כלכך הרבה שנים ובלי יכולת לראות מעבר לחומות השנאה והכעס שצמחו ממך. לא, זה לא נכון אבא. אני ממש לא מדייק. הרי היו רגעים טובים וגם חוויות של אבא ובן ומשפחה. אומנם בלי התרפקות ורוך רבים, אך היו. אך כשזה הגיע לדבר על פולין ושואה הכל נאטם. נסגר בתוך חומות השנאה והפחד והכעס. וזו הייתה החוויה שלי ממך מרגע שעמדתי על דעתי. כי אין טעם לדבר על פולין ושואה וביתך. ממש לפני מותך, היית עסוק בזכרונות ילדותך והעלית אותם על הנייר. לקרוא אותך (רק לאחר מותך) היה משום זרע של תיקון עבורי. פתאום הציץ אלי מהנייר הילד הקטן שבך שכלכך התגעגע לאמא, שחסר כלכך את המשחקים עם אחיו. גם פתחת לי באותו הכתוב צוהר לעולם שהיה ואיננו כבר.
שנים ארוכות ליווה אותי סיפור אחד שלך אבא. כמו זרע שמחכה לטיפת המים הנכונה. יכולתי לשחזר דרך עיניך וליבי את התמונה כמעט במדויק. למרות שאני בטוח שהיא התרחשה באופן שונה. איך עמדת כאיש צעיר בכיכר העיירה. בטל ממעש, מחפש תעסוקה ולו ליום אחד. אף פעם לא הבנתי מדוע עמדת שם, והרי באת ממשפחה מבוססת מאוד. מדוע היית צריך לבקש עבודה מזדמנת וכל עושר משפחתך הזמין אותך להמשיך את דרך המשפחה. בהיכרותי אותך ועוד יותר את עצמי, הרי ברור לי מדוע. כי חיפשת את דרכך שלך בחיים. רצית רכוש את אשר אתה יכול ולא כספה של סבתא. כך אתה עומד בטל ומצפה והנה ניגש אליך בחור צעיר שמזהה אותך ובצריחת יהודון מגרונו, מכה אותך באגרופו. כל עולמך נבנה מאותה המכה. רצונך לבנות משפחה, הציונות שהיכתה שורש בך מגיל צעיר ואופייך המרדני. הכל חבר באותו רגע ונבט לידי החלטה. להתחתן עם אמא ולהגר לפלסטינה.
כמה פעמים שמעתי ממך את הסיפור וגם מאנשים אחרים. אני מתאר לעצמי שהגירסה המלאה של הסיפור בנויה מהרבה רבדים שרק חלקם התרחש. אך זה ממש לא חשוב לי. כי הסיפור הזה היה הזרע שהמתין לי. ואני לא ידעתי כי כך. הרבה שנים הייתי צריך לחכות לעצמי שתינתן לי הזדמנות למה שגדעתי לפני יותר משני עשורים. להמשיך במסע הזה אליך מתוך הפתח שפתחת בחומותיך אז ועוד יותר לפני מותך. ואני לא עשיתי כן כי חששתי שהחומות האלה שלך יחנקו אותי על קרביי וחומותיי שלי. חיפשתי דרך להגיע לאותם שדות שהיו בך מעבר לגדרות הדוקרניים שבך ולא מצאתי. ואני מיצר מאוד על כך היום.
עתה אני עומד לפני נסיעה לפולין. מחרתיים כבר אלון בורשה ומשם אתחיל במסע בן 10 ימים באיזור ממנו נחצבה המשפחה. אני יודע עתה, ממש לפני נסיעה, כי נפתח לי פתח. כי הזרע אכן נובט לאחר שנים. אני גם יודע עתה, לאחר שבועות של מחקר ושיחות, כי זו לא תהיה הנסיעה האחרונה. כלכך הרבה אוצרות משפחה גיליתי בימים האחרונים. כלכך הרבה אנשים הכרתי בשבועות אלה, ואני מקווה ששימחתם ושימחתי ימצאו מקום משותף. לא אוכל לוותר עליהם וגם איני יכול. מוזר שאני מגיע לכך כלכך מאוחר בחיי, וממקום כה שונה מאשר אתה רצית או שאני ייחלתי. אך אני מגיע. לפתוח מעגל או לסגור אותו במעגל אחר.
אינני יודע אבא. אני יודע כי יש מקום בו ניפגש וכי אעמוד בעוד ימים באותה הכיכר שם גמלה החלטתך לפתוח בחיים בפלסטינה. משם אני מקווה שנמשיך לצעוד יחד. אתה מלמעלה ואני כאן בארץ מתחת.
להתראות אבא
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
