לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 

יומני אלפוחרה


מכחול הזמן מצייר את עור הלב
Avatarכינוי: 

מין: זכר

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2004    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2004

מעבורת למרוקו


האביב כבר נכתב בלוח השנה. אלוהים חשב שיותר מידי יפה פה אז למה לא ללכלך טיפה עם ערפל כבד, כמו שריטה במכונית חדשה. אז במקום להישאר קבור בבית הלכתי לפינת הסלעים הפרטית שמשם רואים רק ים ושמיים ומריחים מלח טעים ברֵיאות. מידי פעם מבליחים רעשים מתרגשים עם השקט המלוח. מתרגשים אנשי מרוקו מקיסמה הצפוי של העיר ועולה המייתם על פני הגלים. לא רואים את המעבורת רק שומעים את התרגשות הציפייה.

יש משהו מוזר בלשמוע מעבורת ללא יכולת לראותה. כמו שידור טלוויזיה שלא מעביר תמונה מעבר לערפל המסך רק את קולות הרקע של הקהל. הסיטואציה נותנת מרגוע לדמיון, מאפשרת לזיכרון להתרפק על הפלגה ראשונה במעבורת למרוקו.

שייט קשה וסוער, כמעט טרמינלי. אני זוכר שהתחברתי אז להפלגתו של הרמב"ם עם כל אלף אלפי ההבדלות הראויות לדגול מקורדובה. אך היום אני זוכר את המפגש הראשון שלי איתךְ. את החיבור הסופתי שממנו יצאתי מצורף ונקי.





פליטי רוח קשה החלימו ושתקו.
הלמות ליבם נבלעה באִוושתה שלה.
שלווה נפלה עליה והיא שותקת.
מראה היא לכוחותיה השבים משדות החיטה.

כפרח התרכזה באור ובמים.
לא תלין רק תצפה לגואל, להבטחה.
כותרות נחבאו בגביעה התוסס.
ממתינה לאגל בוקר מתוק.

והמה שואלים האם בליבם פגעה,
או רחש מלות הגלים המתנפצות היה זה?
רחש שיערה היה בליבם ולא ידעו.
רוח מדבר שבה אל הים לאגור כוחה.

הסתייעו האנשים וטיפסו למעבורת.
כי מרוקו ממתינה כאם אוספת בניה.
אותך התאוו לקחת אך ליבם נסגר.
נפעמים מהעוז, מרכות הרוח.

ואת אספת את הרוחות השמחות.
כעלי כותרת את השמש המלטפת.
מגע עורך על שפתי מפנים את התקווה.
הפרח בגנך נמתח אל חיקי, מממש תקווה עתיקה.

נגאלו האנשים ולא השכילו לשמוח.
כי האמונה לא נודעה בליבם.
הלמות ליבם נָדמה ואין זרם ואין דרך.
המילים התנדפו ולב האנשים יבש ועולץ.

ואת מתי ביקרת בגני?
ואני לא השכלתי דעת אותך.
אך הפרחים בגני נושמים את כוחך.
הפירות מלאים את מגעך.

ואני נודד בחיפושי.
לא אשכיל למקד את דמותי בדמות רוחך.
וכל אותה עת טיילה הסופה בגני.
ואולי באה העת לשוב לגני.

מעבורת למרוקו חולפת בחלוני.
מביאה לי שבת בארץ ניכר.
מישהו הדליק נרות שבת בספינה.
אור גדול מציף את ליבי.

הסופה ממתינה למעבורת.
מרוקו נשארת מעֶבר.
האנשים גמעו את הרוח.
לכדו אותה.

ואת מגע ידך בגני אנצור לעד.
את זרעי פירותיך אפיץ בממלכתי.
את זיכרון הטיפות על פני אשלח לאוהבי.
חזרתי אליך כי לרגע פרחת בשבילי.

מודה לבוראי שהשאיר תקווה בליבי.
מודה לך על ליטופייך את פירותי.
מודה אני לליבי שנפתח בעת נכונה.
מודה לארץ אשר הניבה את ניחוחך.

נכתב על ידי , 9/4/2004 02:41   בקטגוריות אהבה ויחסים  
23 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-16/6/2012 01:00



הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 40 פלוס , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשדות אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שדות ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)