| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2004
 שושנת שלג
לפני שנים הגעתי במקרה ל-Mount Rainier במדינת וושינגטון. נלכדתי בקיסמו של ההר ולא ירדתי אלא לאחר שאזל כוחי. כאחוז שיכרון גבהים דילגתי מאגם ליער וידידיי העיקריים באותו הזמן היו שפני נעלי השלג. סקרנים ורחרחניים שכמוהם. אך מה שהשאיר בי חותם בל יימחה היו שושני השלג. כתמים מרבדיים של פרחים לבנים העולים מתוך השלג מקפצים ללב ומלטפים את העין. גביעי לב עם עין חמה צהובה הממסגרים את תחושת הצלילות של אלוהים בהרים.
המראה נחרט אך מעולם לא זכיתי בו שוב. מין מזל ביש מתמשך שכזה.
ולמה אני נזכר בזאת היום?
לא הייתי בבית שבועיים וכשחזרתי מצאתי ערימות שלג טרי ולא אופייני לתקופה זו של השנה, למרות שגם בשנה שעברה התמלאה הסיירה בערימות הלבן הזה באופן שהוא מוזר לחולם באביב שכמוני. כמה ימים שבהם הייתי עסוק בבלוגי החדש ובהיכרות עם כמה מהרהורי לב המשודרים בתעלות הנפש האינטרנטי. ואתמול הגיעה העת לצאת עם רוזן ואריה (כלביי – מוריי) לתור אחר נפלאות האביב המושלג המיוחד הזה.
הכלבים שמחו בשחור ולבן מרחרחים את שיכרון האויר ומגלגלים כל אשר נקרא בדרכם כולל את תלמידם הנאמן המזין את גופם ושימחתם. ואני צופה כמו רדאר בפלאי השלג שנערם בכל אופן וצורה אפשריים וכיסה את כל תיורי החורף שלי. החממונת נעלמה ואיתה פלאי הפלפל שלי. פִלחי הירוק נעלמו ואינם והלבן שורר בכל, פרט לדרך העולה לביקתה ורישומים חיוורים של בתיהם הלבנבנים של שותפיי להר. היה קר, אך כמו תמיד התאווה הזו לראות ולגלות פשטה בעצמותיי נאבקת בקור וחודרת דרך עצביי לחום הדם. מה שאיפשר לי לחוש באשליית עוצמתי כאדם ולשכוח לרגע את הסכנות הכרוכות בטיול של שלג טרי.
רוזן ואריה נעלמו והדהוד שימחתם נשמע לפרקים באוויר הרגוע. צעד לא מחושב וישבני מצא עצמו משמש לי כנקודת אחיזה רכה בגלישה לא מבוקרת למורדות נקיק שלא היכרתי. למזלי הנקיק לא היה עמוק בכדי להוות סכנה של ממש. לפני שמנסים להתרומם חייבים ראשית לבחון את הסביבה המיידית בכדי לדעת לאיזה ציור של אלוהים אני מפריע עכשיו. אני מביט ולא קולט ברצינות איפה אני. חלום קטן ענק שכזה התרחש מולי. אני בכתם שמֵימי של שושני שלג.
למה לזוז ולפגוע ביופי המושלם שאני רק משמש לו שריטה מכאיבה. גביעים שאומרים לך אנו מושלמים, פרי יצירה שאין לך סיכוי להיות חלק ממנה. תהיה צופה נאמן ותמחא כפיים ותלך לך הלאה למקומות הראויים לך. הבטתי לאחוריי וראיתי איזה נזק חוללתי בגלישה הרכה שלי. חרצתי שביל מידברי במרבד השושנים. מעוכות וכפופות ושבורות מסלע האדם ששבר וניתץ את בית מקדשם.
עוד תחושות היופי השקט והמהומה החוצנית שעוללתי עולים במחשבות ליבי, והנה רוזן ואריה מגיעים מפזזים במורד. עולצים כמוצאי שלל רב.
נרגעתי. הבנתי. זכיתי.
הייתי בהר הלבן של הנער
ראיתי את לבלוב חייו הולם מול חזי
נער בלבן שגשג בין אורנים
שתה מימי פלג ורווה את היום המואר.
לובן הרים בהק מול עיני
רקדתי עם קשת
הבליחה אל תוך דמי בצבעי הלב
שתיתי את ריגושיה
שילבתי ידי במותניה.
נצנוץ הבליח בבוהק הלבן
אייל חזר ופילח את ליבי
שותה כל מילה
מנהיג את העדר בקרבי
מחליק כל מהמורה.
עלתה להבה מנהר
קוראת מעמקים לחווית חורף וקיץ
יום ולילה משתלבים בריקוד חיי
מלהיבים את ארמון לבבי
משקיטים את היסוסיי המזהירים.
אש גדולה ליטפה וחמדה אותי
משלחת את דמי לכל עבר לכל נשימותיי
טיפות גשם התעבו שם בארץ אחרת
רצו את היבשת
חמדו את אדי המים המשתברים.
התכווץ גלגל האש
לכדי ניצוץ משלהב אדמה
רץ במורד ועולה בנשימה
מותיר שושני שלג
בכל אשר פוסעים דמעותיי.
אני משלהב את מותניי
מול היופי הצורב
אני משדל את רוחי להאיט
אני מרהיב להסתנוור מול היופי
גדול המראה מגודל חזי.
לבדי הייתי ביבשת ובעץ
לבדי הייתי בתוך הקשת
עולם ומלואו שתיתי ולא רוויתי
רוח גדולה זינקה אלי
וחי אני את הזמנים.
שושנה עדינת לובן
טיפסה אל רכות אהבתי
שושנה רכת קול וחמת מגע
את ליבי מרחיבה
את יופיי מצבעת.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
