| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2006
לבד בחג
כמו בכל שנה, בשנים האחרונות.
כמו בכל חג.
ולא, לא נכון.
כי בפסח האחרון היו איתי שני בניי.
כי בנצעיר נמצא כאן כבר קצת יותר משנה.
אך לבד.
כי כך אני מרגיש בכל חג שאני מחוץ לישראל.
ועתה, לאחר המסע בפולין, אני חש קרוב יותר מתמיד.
ולכן תחושת הלבד מתגברת.
היא תדעך לאחר החגים.
הגעגועים בחג הזה גדלים עוד יותר לבנבני שגדל ומתייפה.
ואני לא שם לחזות ביופי המופלא הזה.
רק בתמונות.
לא, זה לא בכי של אציל פולני.
טוב, אולי מעט, אז מה.
יותר מכך, זו הרגשת הבדידות שמנקבת בי מראות של פעם.
רצונות של מחר.
וגם...
אני חושב שזו עת נכונה לזכור את המשפחות שאיבדו יקירים במלחמה האחרונה.
ואת אלה שמתמודדים עם פציעות גופניות ונפשיות לאחר המלחמה.
אני כלכך מקווה שהם יהיו עם יקיריהם.
שיצליחו במאבק הענק הזה שהם לפיתחו.
שיהא לכולכם חבריי היקרים,
חג של משפחה.
ימים של אור.
עם הרבה אהבה ו- care
שדות
*הטריגר לפוסט היה כמובן הנושא החם.
אך הפוסט הזה לא יופיע שם.
אני רוצה לחוש את האינטימיות של הבית איתכם.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
