לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 

יומני אלפוחרה


מכחול הזמן מצייר את עור הלב
Avatarכינוי: 

מין: זכר

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2006    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
9/2006

כְּמוֹ בִּתְפִלָּה


הנסיעה הייתה ארוכה.
12 שעות מצפון פולין ועד זמושץ.
בסך הכל 550 ק"מ, אך לנהוג בכבישי פולין זו חוויה בפני עצמה.
דרושה עירנות מקסימלית מפאת הבורות שעולים מהכביש, אשר רק לפני שנייה נראה די סביר.
ומהמכוניות שבאות מולך ובטוחות שתרד לשוליים.
אין זמן לויכוחים עם משאיות שבאות מאוקראינה.
הן עוקפות הכל.
קווי הפרדה לבנים.
מכוניות מרצדס חדישות.
אף פעם לא ראיתי משאיות טסות כך.

ממש עם השקיעה הגעתי לזמושץ.
עייף אך סקרן לראות את העיר היפה הזו.
העיר שהוקמה כיחידה אחת, במאה ה- 16, כעיר המושלמת.
בשעה שמונה אני פוסע לבניין היפה שממול המלון. לבית אשר בו גדל יצחק לייב פרץ.
במסעדה שבמרתף הבניין ממתינות לי המארחות שלי: מריה וביתה קסיה.
מריה מחזיקה את בית הכנסת בהתנדבות.
היא יוזמת ועורכת פעילויות תרבותיות הקשורות ליהדות שהייתה כאן.
היא אינה יהודיה.
רק בת אדם שנתפסה לעניין ועושה עבודת קודש.

לאחר שיחת היכרות היא לוקחת אותי לבית הכנסת.
בית הכנסת נבנה על ידי יהודים שמקורם מספרד.
בנייתו הסתיימה ב- 1610.
מבנה רנסנס מפעים ומרשים.



המקום השתמר ושרד את המלחמה משום ששימש לגרמנים כאורווה.
לאחר המלחמה הוא שופץ ושוחזר. עתה הוא פתוח למבקרים.
אין בו שימוש כבית תפילה, כי רק שתי משפחות יהודיות מתגוררות בעיר.

פנים בית הכנסת כפי שצולם ב- 1930.
קישוטי הבימה נשדדו ואינם עוד.

אני נכנס פנימה ורעד לא רצוני משתלט עליי.
אולי משק כנפי ההיסטוריה הוא אשר מטלטל את גופי.
אולי הניסיון שלי להתחבר לאבותיי שעמדו כאן והתפללו דורות על דורות.
מילים יוצאות ממני.

כְּמוֹ בִּתְפִלָּה

וְלֹא בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה
רוֹעֵד יְהוּדִי

וְעַתָּה יְהוּדִי
מִתְיַצֵּב עַל רַגְלָיו
סוֹפֵג אֶת הַשֶּׁקֶט
מִמַּעֲמַקִּים שֶׁהָיוּ
מַצִּית יְהוּדִי אֶת
אֲשֶׁר כָּבָה אוּרָם

מִתְפַּלֵּל יְהוּדִי לְחַיִּים
וְרוֹצֶה יְהוּדִי בְּכָל הַחַיִּים

כָּל הַחַיִּים ולא פירור פחות.
על אחד הקירות אני מוצא חלק מתוכנית המתאר של העיר מלפני המלחמה.
ביתו ושמו של דודי אשר על שמו אני נקרא, משורטט שם ברורות.


צילמתי את אותה הפינה שבצילום הקודם

מריה מחבקת בעדינות את כתפיי.
היא כבר חזתה כנראה בישראלים אחרים שכמעט וכשלו מול שם משפחתם.
בליטוף עדין ומשיכה החלטית היא מוציאה אותי מבית הכנסת.

לאחר כוס תה מרגיע, אנו מסכמים את התוכניות למחר.
אני פונה למלון וצונח על המיטה חסר כוחות.
בית הכנסת לקח אותי רחוק אל בית משפחתי שאיננו.
הרבה יותר מ- 550 ק"מ שנסעתי באותו היום.

שבתי למקום הזה עוד פעמיים.
כל פעם מעמיק את המסע.
כמו בתפילה.
נכתב על ידי , 20/9/2006 21:18   בקטגוריות מסע בפולין  
38 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-24/9/2006 21:33


הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 40 פלוס , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשדות אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שדות ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)