| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2006
השנה הטובה
שבתי וקראתי את אשר כתבתי לפני שנה, לקראת השנה החדשה.
אהבתי את שכתבתי.
ועתה כאשר אני מסתכל על השנה שמסתיימת, אני רואה כמה הייתי מוכן לקבל אותה.
כמה ידעתי את הקשיות והרכות שמצפים לי.
ומתאים לי לערוך (את הכתוב) ולהיערך לשולחן השנה החדשה.
עם השינויים שעלו וכיוונו אותי מחדש השנה.
הרבה נסעתי השנה. למחוזות עלומים. לעיקולים מוזרים. מצאתי פתחים שבחטף התאדו. אחרים חבטו בי. ובשלהי השנה הזו מצאתי תפנית אחת שהמתינה לי כל חיי. דווקא בארץ הריגה. דווקא שם מצאתי אוצרות טוּב שרקמותיי ייחלו לו ולא ידעתי. דרך חדשה ומבהיקה. בתול אני שם עדיין. מחכה הדרך שאשאיר בה את סימני אהבתי.
כמה מוזר. כאילו אנו מכירים משכבר הימים. אני והנוף שהיום חרב, ואשר דמיוני בוראו מחדש. אני חש בטחון שעולה מתוך מה שהיו פחדיי. אני לא ממהר, כדי לא להפריע לאותם חלקים שבי אשר יודעים את אשר יש לעשות. עיני התכלת המבצבצות מבעד לפסגות המיוערות מפתות להמשיך. מחבקות אותי מכל עבר. מבטיחות אהבה. גם השמש מלכסנת את זרועותיה, מתאימה את חיבוקה למימדים של השנים שחלפו בי. צובעת את חמוקי הנוף בצבעים המפתים של כתום ואדום עם לבן חיוור ומזמין.
משהו שם המיס בי קליפות קשות שבי. קליפות של חיים וקליפה שורטת מהשנה האחרונה. הדמעות הטובות שהיו שם ניקו ממני נוזלים שהתאספו בי והחלו להעלות עובש.
השנה המסתיימת בא לצידי. צובעת את שטיח חיי בצבעים כתומים של סתיו. בהיר משתלב בתוך כהה, מייצר חיוכים מתוך הדמעות. והטיפות מלטפות ורוצות שלא אוותר עליהן. הרי ממני באו, וכבר אני עומד לנטוש אותן. כמו מילים של אדמה הן באות מכל עבר מטפסות על האיש שבי. מציירות הבטחות שהכל כבר בסדר. שלא לי לבטוח בחדשה. הרי היא החדשה לא יודעת את הליטוף אותי במקומות הרכים.
הן לא ממתינות לתשובה, הן פותחות במתקפת אהבה, שולחות אלי תמונות של קשיות בתוך רכות. שולחות את השנה החדשה להצטנע בפינה. יש לה עוד יומיים, למה היא ממהרת כבר להיכנס, ומתייפה כבר עתה? אך היא בשלה, כבר שולחת את תמונות פיתוייה אל ליבי. חושפת מעט את לובן ירכיה. משרבבת לשון מפתה בין שפתיה האדומות.
עֵץ וַאֲנִי מְחֻבָּקִים בְּחָזְקָה.
הָעֵץ שָּׁר לִי.
אֲנִי בּוֹכֶה דִּמְעוֹתַי לְאַדְמָתוֹ.
דְּמָעוֹת שִׁמְּחָה.
בְּכִי אַהֲבָה.
הָאֲדָמָה גּוֹמַעַת
אֶת הַדְּמָעוֹת הַבּוֹרְקוֹת.
פְּרַחִים עוֹלִים
מְרִיחִים כְּבָרֵאשִׁית.
אוֹחֵז הָעֵץ אוֹתִי בְּחֵיקוֹ.
שׁוֹתֶה דִּמְעוֹתַי.
זוֹרֵעַ אֶת עָלֵי אַהֲבָתוֹ בְּלִבִּי.
נִשְׁמוֹתֵינוּ אֲרוּגוֹת.
זוֹ בַּזּוֹ.
עוֹלָם שָׁר.
אַהֲבָה לִי.
אַהֲבָה לְעַצְמוֹ.
הַבְטָחָה.
שֶׁל חָדָשׁ.
אני מבטיח להיכנס אלייך שנה חדשה. הנה אני כבר מרפרף מול שפתייך. בודק את רכותך מול קשיותי. האם תתגעגעי למגעי? האם אתענג בעינוגייך? אני שומע את עצמי רועד מול רחמך, שנה חדשה. המיית הרוח שלך נשמעת מוכרה וכה זרה לי. אני רוצה כלכך לצאת כבר ולהיות שלוח שלך.
גלי רעדה חולפים בי מחברים דעת ללב, שולחים התכווצויות בלתי רצוניות אל תוך עצמי.
אני מוכן ורך אלייך שנה.
מצאתי מסדרון אלייך.
עם צעד נוסף.
של מתיקות הפרחים.
של עוד חלום לחלום אותו.
של עוד הֲכָלָה.
של שירה להוויה.
שנה טובה
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
