| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2006
על יציבות ואהבה
בחיים מצאתי שקט.
פעם השקט היה מצרך נדיר בי.
היום למדתי את אוצרות השקט.
אני כורה ממנו ומייצר זרים של רגעים.
אולי אצליח גם הפעם.
אני מנסה.
החיים שלנו היום הם בתנועה.
ללא הפסק אנו נעים בין ערות לשינה.
מנסים לייצב את רגלינו תוך כדי תנועה.
נדמה כי אין זמן לאמן את הגוף.
להסתגל.
רק לנוע.
לנוע.
כל העת.
אחרת ניפול ונתרסק.
ניפול ונידרס על ידי הנעים אחרינו.
וכל שאנו רוצים הוא להישאר על רגלינו.
לריצה הבאה.
להישג שממשמש ועולה מעבר לפינה.
לעוד ועוד.
אולי אני מקצין.
אולי אני מדבר מתוך גרון החיים שהיו לי.
אך הכיוון הוא זהה לכלכך רבים מאתנו.
לכלכך הרבה דפוסי חינוך ומשאת נפש.
יש ומגיעים לחוסר תנועה.
כבר השימוש שלי במילה חוסר שגוי.
לעמידה במקום.
לרגע.
להרף.
משום שנתקלים בקיר גדול.
או משום שכך בוחרים.
והעמידה הזו בחוסר תנועה מסוכנת לרבים.
לי היא הייתה מסוכנת מאוד.
היא העמידה את כל קיומי הפיסי והנפשי בשאלה.
מתוך המקום הזה חיפשתי עוגן.
נקודה ארכימדית מחוץ לעצמי.
כזאת שהייתה קיימת ותהיה, ללא תלות בי.
או בהיסטוריה.
מהנקודה הזו ידעתי כי אצליח לבנות מנוף שירימני למקום בו יש יציבות,
בתנועה וגם במנוחה.
למקום הזה קראתי אהבה.
את המנוף כיניתי אהבה ו- care.
מאז התרוממתי עוד ועוד ממי אפסיים.
מתהומות מחשך רטובי קירות שחורים.
היום אני כאן.
וירטואוז (נגיד ש) של החיים.
בתנועה או בעמידה.
לוחש מילות אהבה.
מצייר ציורי care.
משתגל עם החיים.
בורא את ילדי רוחי.
ותמיד אומר תודה.
היא האחרית
ולה הראשית.
ובתודה שלי טמונה גם סליחה.
בתודה טמונה גם הצניעות.
והדרך הלאה גם היא שם.
הדברים יצאו ממני בעקבות הפוסט שטליק אחשלי כתב.
תודה טליק 
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
