| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2006
שליחי סליחה
שוב האוויר בים שוקע אל תוך השמש.
הַכֹּל זָהָב.
אַבְקַת זָהָב בָּאֲוִיר.
אֲוִיר סָמִיךְ.
זָהָב חָלָבִי.
עָנָפִים עָדִינִים שֶׁל בּוּגֶנְוִילְיָה שָׁטוּ בָּאֲוִיר.
מְחַפְּשִׂים אֲחִיזָה.
אני מושיט יד לאחוז בה והיא נועצת את קיומה בי.
עוד צורה של סליחה.
חוסר הפחד להיטהר.
מי יהא שליח הסליחה שלי השנה?
האיש ההוא עם 10 יורו כבר לא כאן.
הוא היה שליחי בשנה שעברה.
נראה כי עתה אני שליח הסליחה של עצמי.
זו תחושה חריפה וצלולה.
אני לומד כי ניתן לצלול למעמקים ולשלות פניני סליחה.
תמיד אני יורד לים ולא שוכח לומר תודה.
על משהו.
וכדי שאזכור אני לוקח אבן אחת לביתי.
שתיתן לי קצה של שקט חדש.
אבן היא גם סוג של סליחה.
ושימחה.
לפני שנכנסתי למכונית הבטתי.
לא, האיש ההוא לא היה שם על הסלע.
נכנסתי והבטתי אל איש אחר במראה.
מחייך ושמח.
בבית התחלתי לבנות שורה חדשה של שקט.
השתיים מהשנה שעברה כיוונו אותי נכון.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
