| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2006
מקום חם שבלב
מאוד מחמם המקום הזה.
ישראבלוג קוראים לו.
עבורי המקום הזה שונה.
לא יודע ממש איזה כינוי לתת לו.
הוא חלק ממארג חיים שאני בונה כאן.
מעניק לי אפשרות שלא היכרתי קודם לכן.
והנה הוא מחליף ידיים.
האבא יריב שגידל וטיפח וגם חינך יש לומר,
מעביר את האחריות לרשות אחרים.
כמובן שזה מעלה חששות ושאלות.
כי התרגלנו לפינה החמה הזו.
לבועה שאנו כלכך אוהבים.
רוצה להגיד לך יריב תודה.
על שאיפשרת ביקום האינטרנטי את המקום הזה.
שחמש שנים עמלת לטפח ולפתח.
המקום שמעניק אפשרות כאן לאנשים למצוא ולגלות ולהאיר.
לצחוק ולבכות.
לעצוב ולשמוח.
ישרא מהווה בשבילי חלון לעולם ממשי.
לא, זה לא היה כך תמיד.
בתחילה הייתה זו עוד אפשרות אחת, מיני רבות, בעולם הוירטואלי.
עד שגיליתי שהעולם הזה חודר לעולם האמיתי שלי ושל עוד כמותי.
ישרא לימד אותי לזהות את האנשים בני שבטי.
נתן לי אפשרות להעשיר את עולמי בדמויות נפלאות.
להחכים מהם.
להתלוות לחייהם וליהנות מפרי הצטרפותם למהלך חיי.
הכל כמובן במידה.
עדיין חיי הממשיים ברובם לא נחלת ישרא.
אך התרומה הערכית של המקום הזה לא תסולא בפז.
עתה ישרא נמכר, ואולי כבר לא יהיה דומה למה שהוא היה עד היום.
אני מקווה כי הוא כן יהיה, וכי רק ישתפר.
כי ישרא, אני מזכיר לעצמי, הוא האנשים שכאן.
כל הכותבים והמגיבים.
הם הריקמה הנושמת של המקום הזה.
ממש כמו כל חברה.
ואני מקווה שנדע להמשיך ולהעמיק.
להמשיך וליצור כאן ריקמה חיה ונושמת.
תודה לך יריב.
ברוכים הבאים נענע.
טובים הנמצאים, אתה ואת ואנחנו כולנו.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
