| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2006
תפילה לאור ירח
יום משונה היום. יום מעורבב. ערב חג הסוכות. הראשון משלושה רגלים. הראשון מבין הירחים האדומים הגדולים. השנה מציין היום הזה גם 33 שנים למלחמת יום כיפורים. הכל יואר הלילה באור שאני לא יכול ולא רוצה לברוח ממנו. זה האור אש יפריד בין הרשויות המתרוצצות בי. הערב הזה אני לא שואל ולא תוהה. הערב הזה אני לוקח את כל אמונתי ומעמידה תחת קרני הירח הכתומות. הערב אתן לירח ולאורו לחולל בי את השקט.
הירח הגדול שמלווה אותי מאז ילדותי, שם על גג הבית בו גדלתי. הירח שעלה מאופק הכרמל בוקע מתוך העננים, המפנים לו מקום של כבוד ומכתרים אותו כמלך שבא לברך את החג ואת האנשים המתכוננים לחג.
זו הייתה פעם ראשונה בחיי שזכיתי לראות את זריחת הירח הגדול. גדול וכתום במרחק נגיעה. כאילו מנסה לגלוש אליי לתוך הגג. עמדתי מהופנט מביט בפנים המאירות והמחייכות שלו. והתחלתי לנוע. לאט לאט. בלי להרגיש. כי אי אפשר לעמוד אדיש מול ירח שכזה או ירח בכלל. כשהבנתי שאני רוקד עם הירח כבר חשתי תחושת שחרור אדירה. כלכך הרבה השתחרר עם תנועה ודמעות מתערבבות בגשם שלא פסק. הכל היטשטש מולי ורק הירח ואני אוחזים בלב כבחבל ורוקדים. אני לא זוכר הרבה, פרט לתחושת השחרור הגדולה והעמוקה.
חבר חדש מצאתי באותו החג. חבר מסוכך ומאיר את הדרך. לקח לי הרבה שנים להכיר בו. לא לפחוד מיכולת קרניו. חבר שלא נמצא כל יום, אך כאשר הוא בא הוא תמיד בא בשבילי במלואו. טורח ימים רבים להתמלא בכדי לתת לי את אשר אני זקוק לו לימים בו הוא לא יהיה לצידי.
לא, השנה אני לא ארקוד. השנה אני פשוט אפשוט ידיי בתפילה ואנסה להאמין מעט יותר בעצמי. העצמי הזה שמסתתר מתחת לקליפות עורי.
חג סוכות הוא חג האמונה שלי. החג בו אני מתפשט, ולו לשבוע אחד, מהאגו למען האמונה. האמונה באלוהים. אלוהים שבי. מאמין אני שהוא אשר מסוכך עלי שנים ארוכות. ויפה לי לציין זאת בחג הסוכות.
וגם אנסה שלא לשכוח את הדרך. דרך לא קלה שמצרפת ומטהרת ומתיכה את קיומי לידי שלמות אחת. כדי שלא אתייהר מידי ואדע, ולו אחת לשנה, כמה ארעי אני כאן. בחיי ובביתי. רגע אחד שאנן, נח על זר הצלחותיי שעמלתי עליו רבות, ובמשנהו גל אבנים שנותר מבית ומשפחה.
וגם אזכור כי אני כאן, יושב בארץ זרה לי. שורשיי נעוצים בישראל. מתאמץ יומיום מול השפה העברית. מחפש את העלים שמתעופפים על פני האינטרנט. כדי ליצור יתדות ממרכיבים מוכרים של פעם. לחיים כאן. בכדי לייצב את הסוכה הארעית שבניתי כאן. ברור לי כי כאן אלה חיי הזמניים. כל שאעשה כדי ליפות את סוכתי, לחזקה ולהעשירה. עדיין היא רק סוכה. חסרת יסודות של משפחה ותרבות ואור ההרים וחום המדבר.
עתה אפשוט ידיי לקבל את האור המתקרב.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
