| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2006
נרות של שבת
במחברת החרטומים שלי כתבתי ש:
מַבִּיט מִשְׁתָּאֶה.
קשה להבין את הכתוב של מי שמסומם ומחכה להילקח אל החדר הסטרילי.
מוזרות עוד יותר המילים שבאו אחר כך.
כמו מישהו היה נוכח שם ונשם בי כוח.
בשקט.
לא יכולתי לזהות אותו.
לפעמים, אני יודע, יש אנשים שמסוגלים להיכנס ללב דרך הריאות.
הם כמו משאבת לב-ריאות של רגש צרוף.
הם יודעים להדליק בי אור גדול.
אור נרות של שבת.
טוב, הייתי מסומם וחסר התנגדות.
גם להרעיש לא יכולתי ובטח לא להתנגד.
אז קיבלתי
וספגתי
והודיתי לאל שכך זכיתי.
(באמת הודיתי רק אחר כך)
הרי איך לא אַבִּיט מִשְׁתָּאֶה למראה פלא שכזה.
לאחר ששבתי מעט לעצמי כתבתי.
ואיני יודע מה עשו שם נרות השבת.
כי היום יום שני בכלל, של חג אומנם, אך עדיין יום שני בשבוע.
יֵשׁ פְּעָמִים
שֶׁאֲנִי נוֹשֵׁם אוֹתָךְ
כְּדֵי
שֶׁבְּיוֹם שִׁשִּׁי
אֲפִילוּ אֲבָנִים הֲפוּכוֹת
יָנוּעוּ בַּצְּלָלִים
לְאוֹר נֵרוֹת הַשַּׁבָּת
וְיֵשׁ עוֹד פְּעָמִים
שֶׁאֶנְשֹׁם אוֹתָךְ
גַּם בְּשַׁבָּת
וַאֲפִלּוּ בְּחֹל
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
