| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2004
להיפתח ולהיסגר
יום זיכרון לשואה מגיע שוב ואיתו הרהורים הבאים מהפינה הקשה הזו בחדר התסכולים הנוראים שלי. אני לא זקוק ליום זיכרון כדי לזכור. הוריי הגיעו לארץ עוד בשנות השלושים אך משפחותיהם שנותרו שם ניכחדו. נושא השואה היה כמו בהרבה בתים אחרים טאבו ואסור לדיבור בבית אבי. מה עוד שילדותי הצטיירה לה בארץ בה כל נושא שהיה קשור לעבר "הגלותי" היה כבגידה בישראליות המתגבשת בארצנו.
חיי התנהלו בצל בורות מדהימה בכל הקשור לשואה. אודה כי אוי לאותה בושה אך רק בשנות השלושים שלי, כאשר רוחות חדשות החלו לנשוב בחברה התחלתי לתפוס את נוראותה המקוללת של אותה שואה. למדתי וקראתי מכל הבא ליד. לאחר מכן הצטרפתי לסמינר ביד-ושם אשר העיר אותי עם עובדות וסרטים ועדים מאותו החושך הנורא. מאז, המאורעות והעדויות שאני אוסף בדרך מאירות את האפילה הנוראה ההיא.
וכאן, רחוק משורשיי, ימי הזיכרון מחריפים בעוצמתם ובריקנות שהסביבה המיידית מספקת בימים שכאלה. כאן אתה יכול ליפול במלכודת האורבת של זיכרון וריקנות. אז איך אפשר לזכור ולא להיבלע בתהום הנשׁייה של זיכרון זה? אני מתאר לעצמי שיש דרכים מספר. אני נוהג כפי שיעצתי לפני כמה שנים לבני הצעיר שעמד לפני המסע לפולין. הנה קטע ממכתבי אליו.
אני כותב לך מכתב זה כהתחלקות במחשבות ובתחושות לקראת נסיעתך לארץ בה נכרתו איברים מגופו של העם היהודי. אתה נוסע בקרוב למסע אל העבר. אל מראות ותחושות קשים כל-כך.
כאשר אדם מתקרב למקומות מסוכנים ולא נעימים להוויתו הוא בדרך כלל משתדל לסגור את פתחי תחושותיו. חושש מתחושות לא טובות ומפגיעה בעצם מעצמותיו. זה האינסטינקט וזו ההמלצה שניתנת לאדם. אך בגיא ההריגה שאתה הולך לשוטט בו אינך יכול לנהוג כך. כי אם תנהג כך הרי תחטא למטרת הנסיעה: לחוות את הנוראות שעברו על עמנו מידי הצורר הנאצי. בכדי להטמיע את הנוראות חייב אתה לחוש ולגעת, לטעום ולהריח את המראות, הנוראות והזיכרונות הצורבים.
אך פתיחות מירבית שכזו עלולה לפגוע בך ולא להשיג את המטרות שבשיטוט ובלימוד בגיא הריגה זה. משום כך חייב אתה למצוא את האיזון שבך ולפתוח צוהר במידה הראויה ללימוד ולתחושות. במידה כזו שהצוהר יכול להיסגר כאשר התחושות קשות מידי והמראות מאיימים עליך ועל שוכני עולמך.
אני מקווה שתוכל להיפתח ולהיסגר חליפות במידה הראויה ובמידת הצורך, הכול לפי מידותיך ויכולתך.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
