| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2006
אימאשלי
(כאן ההתחלה)
הצירוף הזה אמא... שלי, מצמרר אותי.
מעביר בי רעד שלא חשתי שנים.
צוהר שנפתח מתוך ילדות אל האיש שאני היום.
הכל אימא, התחיל שם בבית הקברות.
נשמע מוזר, לא?
בבית קברות מצאתי את חוט חיי ילדותי.
אני יודע שחוט חיי התחיל כעובר ברחמך ופרץ לעולם ממך.
ברור לי כי ינקתי אושר ממך ואת חום חיקך הענקת לי.
אך איפושהו בגיל שמונה הכל הסתיים.
נקטע.
מאז אני הלכתי בימים ובאיים עם אקדח טעון.
בודק כל שעל שמא בטעות אלחץ על ההדק.
ודווקא בבית הקברות של עיירת הולדתך נפרץ המחסום הזה שסגר על חיי.
כבר לא חשבתי שיהיה לסיפור ילדותי קץ.
כבר סירבתי לשער מה איבדתי אז.
היה יום שהתחיל סגרירי ולאיטה השמש הבעירה חום באדמה.
הגעתי לבית הקברות.
מרוגש ומתוח מאוד.
כי הנה לבית הקברות שבו טמונים בני משפחתי אני מטפס.
ידעתי כבר כי בית הקברות הזה מתייחד בכך שהוא לא הושמד כליל.
לא נבזזו כל מצבותיו.
עד עתה הורמו על רגליהם כבר שש מאות מצבות.
ביום אחר אימא אספר לך את הסיפור המופלא הזה.
סיפור של חיים ותקווה.
הגעתי מתוח כקפיץ אל תוך היער שצימח וכיסה את מקום מנוחתם של האנשים.
אותיות בעברית.
סימונים של משחזרים.
ואני מתרוצץ לכל כיוון אפשרי.
מחפש סימן.
אות לקיומה של משפחה.
משפחתך.
משפחתי.
האוויר היה קריר והאדמה רטובה ומעלה ריח טחוב.
לא ריח ישראלי.
ריח של יער אירופאי.
ריח שנעם לי.
עטף אותי הריח והרגיע אותי.
נשכבתי על האדמה הלחה.
מביט במצבות הפזורות בקלונן על האדמה.
עיניי נאחזות במצבה שנגאלה וכבר הועמדה בגאווה על מקומה.
נרגעתי.
המתח התפוגג ועצמתי את עיניי.
משהו אסף אותי אל חיקו והפליגני רחוק רחוק.
אל אותם ימים רחוקים.
ימים של לפני האריה הכחול.
ימים של טרם בואה של אוּנגה.
אל בוקר עצל שבו את ואני במיטה שלכם.
המיטה הגדולה מול הראי הגדול.
עם ריח האדקולון הטוב שלך.
את שוכבת ואני ספון בין זרועותייך.
מספרת לי על ילדות שהייתה ואיננה עוד.
אני חושב שבכית.
אך אני הייתי עסוק להסניף את ריחותייך ורכותך.
אני זוכר שדיברת על הסבא שלך.
על חנות הגלנטריה שלו ששם עבדת לפני שיצאת לדרך חיים ארוכה עם אבא.
זאת אני רואה כאשר אני שוכב בבית הקברות.
שם סופסוף מתחבר בי חוט נטוש משכבר הימים.
מלמדני כי סיפורי החלב שינקתי ממך עודם חיים בי.
והיום הם מחברים אותי יותר מתמיד לאיש שאני.
את יודעת אימא, ברמזל אני שהעזתי לצאת למסע הזה.
לפגוש את אבא ואותך במחוזות ילדותיכם האבודים.
שם המתינו לי שנים רבות, החוטים שמהם ינקתי חיים.
שאיתם אני לומד להמשיך היום.
תודה לך אימא שחיכית לי כל השנים האלה.
תודה גמלי שידעתי להקשיב ובעת הנכונה הגעתי.
אימאשלי
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
