| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2006
סתיו ואגו
ירדתי לים לנשום רוח סתיו.
הרוח שיחקה עם כנפי השחפים.
סירקה את עורי.
השמש שטפה כל והביאה עוד שקיעה סתוית נהדרת.
הבאתי לכאן טריר טרי, עדיין אפשר לחוש בחום אחרון של היום.
* * *
שבתי הבייתה ומצאתי מייל.
קופנהאגן, כמו מקומות רבים באירופה, מלאה בעצי ערמון.
אני אוהב ערמונים ומאוד אוהב את להתחבק בצל עץ ערמונים גדול גדול.
תחושה אחרת.
לפני חודשיים, כאשר טיילתי בקופנהאגן, נמשכתי לעץ שהזמין אותי.
בעודי מסתופף בצילו לכדה עיני תמונה מוזרה.
התקרבתי לראות וכך התגלה לי,
בצילום מאקרו.
תרגום.
באה לה צירעה קטנה ומטילה את ביציה בתוך כנימה.
הרימה ככבר בקעה לה והשאירה מאחריה את ביתה.
יום אחד, מתעופף לו חרק ומחפש מקום לאחוז בו את ביצתו.
נמשך החרק לבית הצירעה ותקע בו יתד - שערה.
ובראשה הדביק הוא את ביצת הניצחון שלו.
חברים שמבינים בענייני צרעות וחרקים אמרו שהצירוף הוא נדיר.
הם הדביקו לתמונה שמות מסובכים של צירעה וחרק, ושלחו אותה למגזין מקצועי.
מסתבר שהצירוף שמתארת התמונה, באמת נדיר.
כנראה יפרסמו אותה לאחר עיבוד.
האגו שלי עבר ליטוף בשמש ובמייל.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
