| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2004
אַתְּ
כל כך נהדר ומחמם לב להקשיב אותךְ מכנה אותי אהובי. את יכולה להמשיך במנגינה ולהוסיף לה עוד ועוד וריאציות ולחבר לחנים חדשים. הם כדשן לפירותיי פירותינו המתפתחים לתפארה.
אתמול היית איתי בלילה. ביקשתי אותך והיית איתי. היה לי קשה להירדם. הרוח בחוץ ייללה ושרקה וחדר השינה היה מלא בקולות שלא התחברו לרצוני לישון. ואז הופעת והתחברת והרגעת ונרדמתי מחובק ועטוף על ידי גופךְ שהתרכך מולי. סמוך לזריחה התעוררתי ממגע רך שהיפליאני כי לא הוסכנתי לרכות כמו זו שלך.
טוב הוא להיות נאהב על ידךְ וטוב לאהוב אותךְ. את יקירת לבבי ודמי רוגש מול שלך. כל בוקר אני פותח את יומי איתךְ ומתלבב מההרגשה המופלאה שגופי נעטף בךְ, מההרגשה שאני רצוי ושוכן איתךְ ובתוך ליבךְ.
שורשי הצועניה שבךְ כה שונים ממקל הנדודים העִברי שבי. ובכל זאת את מכירה במרחק המקרב שבינינו. את יודעת לפתוח את העטיפות הנכונות שבי. הידיעה את הפער הקיים בינינו מאפשרת לנו לגשר על פני עברנו ולספק לנו את הדלק לקיומנו היום ולצעדים שאנו רואים לפתחנו.
היחסים הבלתי אפשריים כביכול בינינו מטרידים אותךְ לעיתים. את מוטרדת מהאופן בו ניתן להתמודד עם הפער בין עולמךְ הפנימי לאגם החיים המעופש לעיתים. תשובות לניגוד, למתח הזה הן אישיות. כל אחד חייב להיזכר באותן הצטלבויות חיוביות שהיו לו עם החיים החיצוניים. אותן הצטלבויות שהשאירו טעם טוב לאחר שעיכלנו את שעברנו.
חייבים לסמן פגישות אלה ולראות מה פגשנו ואיפה הן התחברו לעולמנו הפנימי. זיהוי כזה יכול לאפשר לנו לחזור למקומות כאלה, כאשר אנו פוגשים אנשים או מקומות דומים. הזיהוי מאפשר לנו גם לערוך חיפוש לפגישות חיוביות נוספות. זו דרכי בחיים ולכן למרות שעולמי מנותק ברובו מהעולם החיצוני, הן מחשש לפגיעה והן משום שאינו מציע לי, בדרך כלל, את המזון לו אני זקוק.
מזלי כי מכיר אני את המקומות והאנשים אשר מסוגל אני להתקיים לצידם ולהפיק מהם את אשר חיי דורשים ממני. קריירה, כסף, הצורך להצטלם מול החברה הדורשת. הפתרון אינו מושלם, כי עדיין רבים אירועי הפגיעות והאכזבות, אך המעט שאני כן מצליח, מעניק לי את היכולת להתמודד ולהפיק את אשר אני חייב מהחברה שבה אני חי. אני גם מצליח לקחת מספיק מהחברה הזאת המשרת אותי בדרכי ומאפשר לי להתפתח, מאפשר לי לפגוש אותךְ.
ויש גם צד נוסף. התפתחותי מרחיבה את יכולתי איתך כאן ומגדילה את אוני. השתפרתי כבר בנעילת דלתות במהירות. ובמקביל אני לומד לא לחשוש לפתוח דלתות. אומנם בזהירות ובספקנות מה. כך אני חייב כי אחרת לא אוכל לממש את התחייבויותיי החיצוניות לצד יכולתי המתחדשת כל יום בחיי היומיום.
זו דרכי והרבה פנים לה. לאהוב אין פירושו רק להתרפק ולהרעיף נשיקות. יותר מכך, פירושו הוא להקשיב ולהציע את מרכולת החיים אשר אספת בדרכך. ללכת יד ביד (וכל יד היא עולם ומלואו). אני רוצה להיות כאן עבורךְ, למען היד, למען ההקשבה, למען הצמיחה הזאת שאין יפה ממנה ואין אשר יכול להעניק עוצמה גדולה ממנה. לכן דברי איתי ולחשי לי את עולמךְ. אני פה עבורךְ ועבור ההקשבה המיוחדת הזאת שיכולה להתקיים רק בין אוהבים.
כן, אני יודע כי מילים הן רק מילים. הן רק השטר שאני ואת כותבים לנו לחיים. ושטרות חייבים לפרוע. אין דרך אחרת, אלא אם כן בעל השטר משחרר אותך מהתחייבותךָ. אני את שטר החוב כתבתי ומסרתי למוחי אשר הפקידו בליבי. ואת השטר אני אפרע. ואת החיים אני אחבק יחד איתךְ.
אוהב אותך שוכבת יושבת על הרצפה ורגלייך על הכיסא. כל כך יפה היית בהתרפותך לקראתי.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
