| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2004
על תקשורת ושפמים
ראשיתו של יום לא תמיד כהמשכו ובטח לא כאחריתו. היום שלי התחיל בהבטחה הפורחת של האביב ובברכות חמות של שוכני יִשְׂרָכְּפָר. גם ארוחת הבוקר המאוחרת עם פּאקוֹ ופָּאקִי הייתה מלבבת כתמיד. פָּאקִי גילתה לי כי Paco de Lucia ו- Eliot Fisk מגיעים לעיר ושִׂמחה לקראת צלילי גיטרה משובחים פצחה מגרוני. שיחת טלפון קצרה הבהירה לי כי כדאי למהר ולרכוש כרטיסים כי הם אוזלים כמו הצדפות בגיאות.
נישקתי בברכת יומוצלח את זו שאיתי וירדתי לגמוא את 45 הדקות המפרידות בין ההר לעיר. הכניסה לעיר תמיד מלווה חששות אצלי איזה פנים תאיר לי העיר. והנה היום העיר לבשה מנוחה שקטה של אביב. אפילו נתנה לי לחנות רק כ-500 מ' מקיוסק התרבות. אצלי קיוסק מתקשר לפינות ילדותי בהם מכרו סודה וגזוז וסיגריות בבודדת. תרבות של ארץ ישראל אחרת. פה מוכרים תרבות בקיוסק שניצב בלב העיר. לא גזוז ולא סיגריות, רק כרטיסים למופעים.
ואז הותקלתי בפעם המי יודע כמה בקומוניקציה הנפלאה בייחודה של אנדלוסיה. כרטיסים אדוני רוצה (בספרדית מדברים לזר בלשון ניסתר מפאת הכבוד?!). כרטיסים יהיו רק באמצע שבוע הבא. ולמה אני מיתמם. כי ככה. (תשובה רגילה במחוזות הפלמנקו). ואני מקשה, הרי התקשרתי קודם למחלקת התרבות בעירייה ואמרו לי... אהה, משיב בעל השפם האנדלוסי מעבר לזכוכית, כי נשארו לא הרבה כרטיסים ועדיין לא ידוע כמה מכובדים זכאים להזמנות למופעים. לאחר שנדע כמה, גם כבודו יזכה בכרטיס. לא הואילו טענות והסברים השפם נשאר בשלו ואני מיותם מכרטיסים.
התקשורת שעובדת כאן היא בדיוק זו. אתה מכיר את השפם, בנו השפמנון, חברו שפמצ'יק או את גדול השפמים המפחיד שפמשחורמשחור, אז הסיכוי שלך להתרווח מול Paco de Lucia הוא יותר גדול מההסתברות ליום שמש באביב נפלא זה.
עוד אני מסתובב לי מאוכזב לדרכי הלם בי זיכרון שפמג'ינג'י שסייעתי פעם לבנוחסרהשפם. הוא היה אז בעל שפמבינוני אך בטוח כי החיים בצל מתנות החינם דישנו את שפמו ועתה הוא שפמבעלשיעורקומה. הסתובבתי כברק חזרה עם חיוך ומבט של גמלייהיהפעםשפם. שדה הקרב היה עתה תחת שליטתי.
ידעתי, כי ראיתי את מבטו הנסוג של שפמאנדלוסי ואת התקשות חזותו מול הלא צפוי. ידעתי שזכיתי בכרטיסים הנכספים ולא חשוב כמה מכובדיםבעלישפמים יעמדו בדרכי. פגישה לי עם שפמג'נג'י ורציתי להפתיעו במתנה קטנה, כך אני. המשפט הבלתי אפשרי הזה פעל כמילת קוד שהכניסה אותו מייד להיפנוזה עמוקה. שפמאנדלוסי כמעט והשלים את מסע ידיו לכרטיסים, אך נראה כי חוקשפמים מספר אחד היה חזק יותר מעומק ההיפנוזה. לעולם, אבל לעולם אל תאמין למי שאינלושפם. טלפון בחדר האחורי החבוי מעין כלשפם, ושפמאנדלוסי חזר עם צחוקי מבוכה מרטיטישפמים עטופות בכמה מילות נימוס אופייניות...
...ואני כבר ידעתי כי תקעתי יתד תרבותית בעיר הזאת.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
