| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2006
שלהי אוקטובר
חודש אוקטובר מסתיים מחר.
כל הדברים שהוא לא הספיק בי, הולכים ומתמהרים להם.
עוד ועוד דברים.
שמא לא יספיק.
שמא לא אספיק.
שמא בנובמבר לא אהיה מוכן לקבלם.
שמא נובמבר יהיה עסוק מידי בשבילי.
וכך אוקטובר הולך ועורם ערמות אחרונות שיש לנקות.
שיש לסדר במקומם.
ואת מקומי שלי.
גם בחלומותיי הוא מופיע יותר מהרגיל.
כך גם החום שלא מרפה ממני.
כמו השפעת המדומה שמביא עלי החיסון,
עדיין לא גמרה לבדוק את כל מוּכנוּיוֹתיי.
את כל פינותיי.
מילים של אהבה מרפאות.
אם מורחים אותן במקומות הנכונים.
אלה שקרובים ללב.
התמרחתי, וגם עם המילים הנהדרות של סונטה מספר 14, פרי הרוֹקחוּת של אליזבת בראונינג
(סונטות מן הפורטוגזית, בתרגומו של משה זינגר)
אֱהַב אוֹתִי עַל לֹא דָּבָר, כִּי אִם
לְשֵׁם הָאַהֲבָה, אַל נָא תַּגִּיד
'אֹהַב אֶת חִיּוּכָהּ, אֹהַב אֶת נִיד
קוֹלָהּ, אֶת מַחְשַבְתָּה אֲשֶׁר תַּתְאִים
לְמַחְשַבְתִּי, אֹהַב עַל כָּל אֲשֶׁר
לִי הֶעֱנִיקָה, רֹךְ וַהֲנָאוֹת' –
כָּל אֵלֶּה עֲשׂוּיִים לְהִשְׁתַּנּוֹת,
וְאַהֲבָה שֶׁכָּכָה תִּוָּצֵר
תַּחְלֹף מַהֵר. וְאַל תֹּאהַב בִּגְלַל
דְּמָעוֹת, לְנַחֲמֵנִי בְּבִכְיִי –
הֵן אֲנֻחַם וְדִמְעָתִי תֶּחְדַּל,
וְאָז אַהֲבָתְךָ תֶּחְדַּל גַּם הִיא.
אֱהַב אוֹתִי לְלֹא סִבָּה, כָּךְ סְתָם –
אַהֲבָתְךָ תִּחְיֶה אָז, לְעוֹלָם.
תמיד המילים נעתקות ממני לאחר הסונטה הזו.
שתי השורות האחרונות, משאירות אותי באלם.
כי מה אפשר לומר אחרי זיכוך אהבה שכזה.
אֱהַב אוֹתִי לְלֹא סִבָּה, כָּךְ סְתָם –
אַהֲבָתְךָ תִּחְיֶה אָז, לְעוֹלָם.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
