| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2006
700 פעמים
יום שלישי, שישי באפריל 2004.
חזרתי לפני כמה ימים מביקור בישראל.
ואני מחפש דרך לשמור על קשר תרבותי עם הארץ.
בעיקר עם השפה העברית משׂושׂ ליבי.
איפושהו מישהו הזכיר את ישראבלוג.
נכנסתי וראיתי אנשים שכותבים מחשבות ורגשות.
סדרי יום וסדרי חיים.
חשבתי שאולי זה מקום נכון.
שכדאי לי לנסות ולבחון.
שמא (שמא?!?) אמצא גמני בית בישאבלוג.
כתבתי שיר באותם הימים וכך סיימתי אותו:
כָּל יוֹם מֵחָדָשׁ.
כָּל בֹּקֶר חִיּוּךְ בּוֹטֵחַ עַל שִׂפְתוֹתָיו.
וְכָל שְׁקִיעָה מַגִּיעַ זְמַן קִיּוּמוֹ.
הָרֶגַע בּוֹ אַהֲבָה מְמַלְּאָה אֶת כָּל קִיּוּמוֹ.
זְמַן מֻקְדָּשׁ לְתִקְוָה מִתְחַדֶּשֶׁת וּמְקֻיֶּמֶת.
קיוויתי שזו תהיה הדרך מהחלון שנפתח לי.
טוב, אז זה לא היה בדיוק כך.
האמת שהיה הרבה הרבה יותר טוב.
המקום הזה לימד אותי ואיפשר לי להיפתח פנימה אל עצמי.
לגלות את האספקלריות הקטנות שהשארתי בדרך חיי.
לאסוף אותן לתרמילי בכדי לספר עליהן.
לגדל אותן בי וכאן.
להשלים בין חלקי חיי.
כל זאת היה לפני 700 פעמים בהן בחרתי לשמור כאן את יצירי לשוני.
גם את אלה של ליבי.
700 פעמים.
קשה לי להאמין.
700 ימים שבהם כתבתי כאן.
כל פעם בשימחה ובחשש.
כמעט שנתיים מתוך 31 החודשים שאני כאן.
המקום הזה מגדל אותי.
בעזרתכם.
זו הדלת שנפתחה לי
ואני מודה לאל שמצאתיה.
תודה.
על האהבה וה- care
תודה שהייתם איתי כאן במשך 700 פעמים שכתבתי כאן.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
