| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2004
אייל
מה יש בהרים שמביא אותי להרגיש כל קורטוב של מנגינה. כל אוושת רוח מנגנת קונצרט בלבי. אל ההרים אני מחובר והם מסתיידים בעורקיי. גיאולוג נפשי מראה לי את השִׁכוּב העדין. את החורפים הגשומים ואת התקופות השחונות.
אז עליתי להר. לא להר ביתי, אלא להר הבודהיסטי, כך אני מכנה אותו, מעל העננים בתוך הקשת. היה לי רע וחשתי כי שם אמצא מרגוע לכאב, לגעגוע, לכיסוף. קרחת הסלעים עדיין המתינה. יכולתי לגלגל את טעמה, כמעט יכולתי לחוש בריח הקסום שעלה ממהות האישה שבה. את הטעם יכולתי תמיד להיטיב על לשוני באותה חריפות של פעם.
הייתי עייף. כל שרציתי היה רק לישון. התעורר בי רצון להתכסות. נרדמתי. עיניי נפתחו אל שמים בהירים וקרים כעור המחודד של הרוח. ריח חריף עלה וטיפס מרגליי. עיניי התרוממו בעקבות מרפקי ולפני כמניין איילים. פחד עמום ומוכר הזדחל מבטני לעורפי ומשם אל דעתי. זְכָר איילים מפואר עמד כזרוע מאצבעותיי הקפואות, מרחרח, מתעלם מקיומי ומעבר לו עדת נקבות רכות, קפואות, המשמשות את ניחוח הרוח שהגיע אליי.
לאיטו התקרב אלי זכר הנקבות, מכיר בכוחו, מודע לפחדיי השוטפים כגלי ריח. הוא לא נע ובכל זאת כבר חשתי את רטיבות אפו סמוך כל כך לשערות עורפי הסומרות אותי. לחץ הפחד החל לפנות מקום למנגינה שבאה ממקום לא ידוע. מהדם הקוצף מפחדיי שלי. מרגיע את עורי, משכיח את גלי סערתי. המנגינה התגברה ואת ידי חוללה אל הלא נודע. נדמה כנשלטת מגופו של זכר האיילים. היא מחוללת והוא רוקע בקרקע הקפואה. מתקרבים השניים נארגים ביד נסתרה.
התיישבתי בעקבות הגזע, פורשׂ ידיי וממתין. שואף את רצון האייל ומתרומם על מנגינתו.
בא מגע האייל וקידש לי נשיקה בין עיניי.
לא יכולתי את הרגע ונושעתי בידי ההכרה שהלכה וחיסרה מהמציאות.
התעוררתי.
לא הייתה אישה.
לא היה אייל.
הריח העיד על אשר התרחש
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
