| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2006
שכבות
הם פוסעים לאורך תער החוף. כך ראה אותם הצופה ממעלה הצוק. הוא אהב את האופן בו המשוואה של הים והחול וראשית המצוק מסתכמת בקו דק כשערה. ובתוך המפגש הם פסעו כשתי נקודות זעירות צמודות בהליכתן. הצופה היטיב את משקפיו והצליח להבחין בהולכים. שני גברים, האחד קשיש והשני הרבה יותר. הזקן מלטף את הצעיר בעיניו. מעקל בין אצבעותיו את קמיע השפן. הצופה מסתקרן ויורד לאיטו אל תוך בין הסלעים. מחפש את השביל שהוא יודע כי בו פסעו השניים. כל יום במשך השבועיים האחרונים הם פוסעים בדרך הזו. חולפים על פניו ומנידים חיוך מוסכם אליו. החכות מתאזנות בידיהם עת הם פונים אל השביל היורד במורד המצוק. מוזר, הצופה לא מצליח לאתר את קצה השביל, למרות שהוא עומד בדיוק במקום בו השניים נעלמים מעיניו יומיום. כך במשך שבועיים. הם נעלמים והוא מחפש את השביל. וכמו כל בוקר, הוא מסתפק בהליכה במעלה המצוק, במקביל לדרך שהם עושים על קו החוף. למזלו המצוק משתפל ומקטין את המרחק בינו לבינם. גם הוא רוצה להקשיב לשיחתם של השניים. גם הוא מסתקרן מדוע הם לא דגים בחכותיהם. במקום לדוג הם פוסעים מחובקים. איש קשיש וחברו הקשיש ממנו. ברור לי וגם לצופה כי אהבה עמוקה בין השניים. אהבה שמחברת את גורל הפסיעות שהם לומדים לצעוד יחדיו. האחד זה מכבר הגיע והשני פוסע כל חייו באותו מסלול, מצפה לאיש הנבחר שיבוא לפסוע לצידו. לחבק את מותניו ללא יראה. לקבל את האהבה שהוא אגר כל חייו. לאשר יחפוץ. לפני שבועיים הגיע הקשיש. הצופה זוכר את היום בבירור. באותו הבוקר הוא ראה בחלומו את הקשיש יושב מול ממוללת פירורים והוא נחרד. הוא ידע כי הקשיש הגיע מארץ אחרת ומזמן אחר. המצוק הולך ומצטמק אל קו החוף והצופה יכול כבר להבחין במלל לא ברור שנלחש בין השניים. הוא חש כמי שמציץ אל לא לו, אך אינו יכול כבר לעצור. גורל נוכחותו שם כבר נחרץ. לרגע הרוח השורקת מההרים מתגברת ומעלה ענני אבק מקו החוף. הצופה שתלה את כל חושיו בהולכים הופתע. עיניו מלאו אבק חולות ועד שהתעשת שוב התרחק קצה המצוק מקו החוף והמלל בין השניים נעלם ברוח השורקת. ההולכים למטה התיישבו ופרשו פיסת חול ביניהם, מסדרים עליה את רגל השפן ועוד משהו שהיה עטוף במה שנראה כממחטה. הם המתינו לרוח שתשכח מעט לפני שהצעיר פתח בזהירות את הממחטה. הצופה לא יכול היה לראות מה היה בתוך המטפחת. מה שהוא כן ראה כי הצעיר אסף את רגל השפן לתוך המטפחת ושוב קשר אותה והטמין אותה בתרמילו. הם התחבקו, נעזרים אחד בשני לקום על רגליהם. גירפו את פיסת החול שביניהם ופנו לחזור.
כמו בכל בוקר.
הצופה נשאר מאחור ממתין לאוטובוס שיאסוף אותו בעוד עשר דקות.
כמו בכל בוקר.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
