| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2004
סוזנה
קרו היום כל כך הרבה דברים משמעותיים. קיבלתי ברכות לַקַּיָּם ולדרך. רחשי לב והרהורים מרטיטים.
היום הגיע לביקור הזוג הצעיר מילה ופרננדו (היא מאוהבת בי [קצת] והוא ידיד טוב לי), ובישרו לי שמילה בהריון וכי הם מצפים לילד. איזו שמחה! כל כך שמחתי עבורם ובשבילם. יעמיק את הרגש ביניהם ואולי גם ישלבם בריקוד המיוחד השמור לאישה ולאיש. ריגשוני, כי ביקשו ממני שאהיה הסנדק של פרי אהבתם. מחויבות אדירה ועמוקה. כי סנדק כאן, בתרבות הקתולית, יש לו תפקיד ומקום העולה לפעמים על זה של ההורים. גם ביקשו, כי משום שיש להם רק אחיות, שאסכים להיות גם דוד של הרך הנולד. וואאוו... כל כך הרבה כבוד והכרה במי שאני כבן אדם. כל כולי התרגשות ורעד. מתנות שאיני יודע אם באמת אני ראוי להם. כולי תקווה שאגדל למלא את החיים הפוגשים אותי.
היה גם מוס שגלגל בנורבגית את תוכניות מסעו ולא גילה כי יומולדתו ממשמש ובא. מזל שהמכושפת עידכנה. התגלגלה לנו השיחה על ימי דנמרק העליזים שלי. איש צעיר המתגבש בעיצובו. ונזכרתי בסוזנה ולא יכולתי לגמור את זה סתם כך, בלי לספר את הסיפור.
בינתיים הגיע הדוור עם חבילה מישראל ושוב אני כאן. כאילו לא מספיק התרגשויות שבאות ומזמינות אותי, ובחבילה שירים ישנים שכתבתי בימי צעירותי. שירים שחשבתי שהלכו לאיבוד לעד. אקסיתי מצאה ושלחה לי. דפים מצהיבים ומעופשים אשר לאחר הסרת האבק והעובש מהם, צהלו כשירים שלי מזמנים אחרים. מרגש כל כך. מביא לי טעמים אחרים של רגשות ומכלול של עמודים שיצקו נדבכים של חיי היום.
אז אולי במקום הסיפור על סוזנה (כי מה חשוב הסיפור שיש עדות מילולית מאז), הנה שיר האהבה הראשון שכתבתי לה וגם שמרתי. עלם צעיר בן 21 המאוהב בנערה. אהבה ראשונה שסחפה אותי והבעירה אש בליבי.
פּוֹאֶמָה לְנַעֲרָה
נַעֲרָתִי הַיְּקָרָה,
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ יוֹתֵר מִדַּי
מִכְּדֵי שֶׁלֹּא לִהְיוֹת אָנוֹכִי!
אֲנִי אוֹהֵב אֶת עֵינַיִיךְ
אֶת שְׂפָתַיִךְ וְאֶת קוֹלֵךְ
וְאֶת הַצּוּרָה בָּהּ זוֹרֵחַ שְׂעָרֵךְ
כְּזָהָב בַּשֶּׁמֶשׁ.
אֲנִי אוֹהֵב אֶת חָכְמָתֵךְ
אֶת הֲבָנָתֵךְ וְאֶת טוּב לִבֵּךְ
אֶת עֹז רוּחֵךְ וְאֶת צְחוֹקֵךְ.
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ בְּכָל מַחֲשָׁבָה שֶׁבְּמֹחִי
וּבְכָל רֶגַע שֶׁבְּחַיַי,
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ כָּל כָּךְ
עַד שֶׁזֶּה מַכְאִיב.
אֵינֶנִּי יָכוֹל לְאַבֵּד אוֹתָךְ,
בִּלְעָדַיִךְ לֹא יִשָּׁאֵר לִי
אֶלָּא חַיַּי שֶׁלִּי …
וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ לְאָן נֵלֵךְ
אוֹ מַה נַעֲשֶׂה
אוֹ מַה נָכוֹן לָנוּ בַּיָּמִים הַבָּאִים.
אַךְ אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁגַּם
אִם לָעוֹלָם לֹא יִהְיֶה לִי דָּבָר
נוֹסָף עַל מַה שֶׁיֵּשׁ לִי עַכְשָׁו
רַק אוֹתָךְ נַעֲרָה
הֲרֵי שֶׁאֶזְכֶה לְיוֹתֵר
מִמַּה שֶׁמַּגִּיעַ לִי …
מוס, איך ידעת?
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
