| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2006
בנשש
תַּמָּה עוֹד שָׁנָה
שֶׁחוֹלֶמֶת אוֹתִי שׁוּב
פּוֹסֵעַ בֶּהָרִים
הפעם אני רק חולם.
מעל חודש שנפלתי עמוק אל תוך אי יכולת גופנית.
אי יכולת שהובילה לחוסר הנפש להתעורר.
רק להתכסות בשמיכה של חלום.
החלום שהלך והתמעט.
מציאות שהכל בה נהיה איטי כלכך.
הצעדים הכבדים שלא מסתיימים.
ספלי התה שדרשו מחשבה ותכנון במסעם מהשולחן לשפתיים.
מתווספים למטען הכבד של אנטיביוטיקה שנמסך בדמי.
שלושה שבועות של דלקת ריאות שגבו את מחירם.
את הריבית שילמתי ועדיין לא סיימתי עם הקרן.
מקווה שאלה ימים אחרונים.
אז אוכל לבחון את הנזקים.
את החומות שעלו בין העשבים.
הרבה עבודה.
מה שחיידק ריאות אחד מסוגל לעולל.
האור היה רחוק בימים קשים אלה.
האפילה הייתה בכל.
ושוב למדתי את תקוות החלום.
הוֹתַרְתִּי סִימָן
לְאִישׁ, עַל הַר שֶׁנִּשְׁאַר
כְּהֵד שֶׁנּוֹתַר
מזל שכך עשיתי והוא זה שנשא אותי, מפלס לי דרך בציפורניו הסדוקות.
לא ידעתי כי טוב שהשארתי את האיש שנותר,
ואת האיש אשר יבוא, מהאיש אשר שם.
אפילו שמשם שהייתי עלו
תְּמוּנוֹת נוֹף עָצוּב
עתה אני מנסה להתנתק מתמונות החורף האלה ולשוב אל חיי.
הן ימתינו.
הרי השבוע מצטלב לי החג האישי של חזרתי לחיים, עם חג החנוכה.
ואני מנסה לשוב.
אפילו שאני מאחר בשלושה ימים.
עדיף כך.
העיקר לשוב בשבוע הנכון.
אני שב גם בעזרת כל התגובות שרשמתם בבלוג.
והמיילים ששלחתם אלי לחיזוק.
ושיחות הטלפון שעודדוני.
הרבה אהבה ו- care קיבלתי מכם.
תודה לכם חברים טובים.
חג אור שמח
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
