| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2006
יעקב בסר בארבע לירות
הייתי חייל חולמני מחטט בספרי שירה של פעם.
מחפש את המילים האלה שנעים למלא בהן כריות.
הייתי חייל שמפשפש בין אלתרמן לגולדברג.
ופעם התמזל לי לקחת ליד את "בסבך השורשים" של יעקב בסר.
ארבע לירות. מציאה שכזו.
המילים נמזגו נכון אל החסר-שקט שבחייל.
באמת הייתה זו מציאה.
החייל שהייתי פעם.
שכלכך רחוק ממני היום עד שאני חייב כמעט לדבר אליו בגוף שלישי.
רחוק הוא.
יעקב בסר של אז נמזג וחי בי מאז היום.
הוא מהדבקים שמחברים אותי למי שהייתי אז.
כדי שאוכל לדלות את כוחותיי גם משם.
בעת שימחה ובזמן מצוקה.
תמיד.
וכל זאת בארבע לירות של שנת 1969. ממש מציאה.
פמה היפנתה אותי לידיעה שיעקב בסר נפטר לפני ארבעה ימים.
עצבות שכזו.
רק לפני שלושה חודשים הקדישו לו ערב בצוותא. מחווה למשורר.
זה היה אקורד סיום.
עצוב. העיניים שלי מתלחלחות.
הוא היה מורה הנבוכים שלי ולא ידע.
הוא זה שאהבתי תמיד.
עוד ועוד.
את "בסבך השורשים" ו"שירים בהליכה" הזו לא הפסקתי לקרוא כל חיי.
הם שימשו לי אור ויתדות בהרבה צמתים של חיי.
מהרבה בורות יצאתי בעזרתם.
והכל בארבע לירות. לוואי והיו לי עוד כמה השקעות שכאלה.
תודה גדולה אני חייב ליעקב בסר.
והוא לא ידע.
הוא לא ידע איך המילים של שורות לבֵּן מתוך "שירים בהליכה הזו",
סייעו לי:
[ה]
וַאֲנִי מַעֲבִירְךָ מֵעַל הַיָּם
וְאַתָּה לָאִיִּים צוֹפֶה.
כָּזֶה הוּא הָאָדָם. מְדַדֶּה מְדַדֶּה
מֵאֶבֶן לְאֶבֶן לִרְשֹׁם שְמוֹתָיו,
וְהַגַּלִּים – יֶלֶד,
אוֹ שֶׁשּׁוֹטְפִים אֶת עֵינָיו, אוֹ
שֶׁנּוֹשְׁקִים קַרְסֻלֵּי הָרַגְלַיִם –
עתה הוא איננו.
אך המילים שלו חיות ויחיו בי תמיד.
כעת אני מנסה לפענח את שירי שנותיו האחרונות.
את המילים החדשות שהוא אסף לתוך "הנה, מנשבת רוח", שיצא השנה.
השיר שנקרא כשם האסופה, מסתיים כך:
כְּמוֹ קֶבֶר
מַרְעִיד זְרוֹעוֹ הַגְּשׁוּמָה שֶׁל יֶלֶד קָטָן
עַל פָּנָיו חִיּוּךְ מֻפְנָם
יֶלֶד בַּיְשָׁן
לְאָן, לְאָן יִפְנֶה
מַה יַּעֲשֶׂה עִם עַצְמוֹ
מִי יַאֲכִילוּ וּמִי יְחַבְּקוֹ מִי
יִשְׁמַע אֶת בִּכְיוֹ בַּלֵּילוֹת
אוּלַי לִי נוֹעַד לְהַקְשִׁיב
לְבִכְיוֹ הַמֻּפְנָם,
אֲנִי אַקְשִׁיב לָךְ יַלְדָּתִי וּדְעִי
שֶׁאַבָּא שֶׁלָּךְ מַקְשִׁיב. בַּבֶּטֶן שֶׁלּוֹ
טָמוּן יֶלֶד שֶׁבַּלֵּילוֹת כִּמְעַט אֵינֶנּוּ נִרְדָּם
וְחָשׁ בָּאֲדָמָה רוֹעֶדֶת וְיוֹרֶקֶת דָּם.
כן, יש בו משום ההליכה.
מוקדם הרבה יותר, ב"שירים בהליכה הזאת", הוא גם ברא את הנֶּשֶׁם עבורי.
לימד אותי מנגינות של געגועים.
עונת הגעגועים – מתוך "שירים בהליכה הזאת".
אֲנִי הוֹלֵךְ וּמְנַגֵּן
מְנַגֵּן. וְעוֹנַת הַגַּעְגּוּעִים מַכָּה גַּלִּים
אֲנִי רוֹצֶה
זֶה מִקָּרוֹב לָגֶשֶׁת, לָשֶׁבֶת בְּסָמוּךְ-סָמוּךְ. וְלִנְשֹׁם.
יַקִּירָה, לַקֶּשֶב וְלַנֶּשֶׁם חֲשִׁיבוּת מַכְרַעַת. וְגַם הַמִּשּׁוּשׁ;
בִּקְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי מֵיתָרִים טָמַנְתִּי-
עצוב לי.
אך זכיתי במדריך יעקב בסר לחיים.
בארבע לירות.
תודה לך יעקב.
יהי זיכרך ברוך.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
