| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2007
לבה (1)
בימים האלה אני ניזכר בסיפורי הַלָּבָה של חיי.
כי זו התקופה הזו של השנה.
של סיומִי והתחלתִי.
תמיד נופל.
תמיד קם.
שוב אני ניזכר במילים המרטטות בי של יואל הופמן מתוך "הַלֵּב הוּא קַטְמַנְדוּ":
[144] זֶהוּ אֵפוֹא הָאֹשֶׁר, הוּא חוֹשֵׁב. וּבְשֶׁל כָּךְ
לִבּוֹ נִשְׁבָּר כְּמוֹ שֶׁדָפְנוֹת הָהָר נִשְׁבָּרִים
כְּשֶׁהַלָּבָה עוֹלָה.
עוד יום עבר.
עם סרטנים ופאייה ושוקולד נמס בפה.
דלק ללבה הצוברת כוח ותאוצה.
מאיצה לקראת שבת.
בשישי בחודש המלכים באים לביקור.
אחר כך תישכח הלבה.
תתקרש.
חלקה מהר.
חלקה במשך חודשים ארוכים.
אני בסדר.
עסוק.
מעט בבית.
הרבה טועם את הלבה שבחיי.
לבדי בימים אלה.
לבדי עם המוני השבט שהגיעו מכל רחבי ספרד.
ביום שני תתחיל הסופה להירגע.
בנצעיר נסע היום לאחר חופשה ארוכה כאן.
ליבי איתו.
הבור שבי יתמלא.
לאחר יום שני.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
