| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2007
כמו תמונה
כמה נבהלו מכותרת הפוסט הקודם.
נא להירגע, אין לי תוכניות להיפרד מהמקום הזה.
מילים לשירים שלי נובעות מהמקום שבהן הן מתהוות. לא נפרדות.
הם גם לא רבות כלכך בכדי להעמיס אפילו פירדה צעירה.
אתמול שאלו אותי מבחר של שאלות.
כמו האם אני קיים ואם אני אמיתי וגם נו, טרחו להשיא לי עצות ברוח: מספיק כבר, ותפסיק עם המלל המיותר הזה.
לכל דורשי שלומי. רק כדי להזכיר לכם. הבלוג הזה מנוהל על ידי ולא בא בכדי להכריח מישהו לקרוא או להגיב כאן. או במייל.
מי שבוחר להגיב, כאן או שם, בלשון בוטה, שיידע כי היד המוחקת פשוט מוחקת.
* * *
עתה, אחרי שניקיתי את שולחן המחיקות, אפשר לדבר על הפרידה.
אני מדבר עליה בגמגומי פרוזה ולכן אני מעדיף (בינתיים) לדבר אותה בשירה.
כבר אמרתי פעם:
כְּבָר הִסְכַּמְנוּ
כִּי כְּשֶׁאֵין לִי מִלִּים
אֲנִי כּוֹתֵב שִׁירִים
גמגום
זו פרידה שמנסה לסיים את הפרידה שלא הסתיימה.
סיפור בן שש שנים שעולה ממקומות ששם אני לא זוכר.
ממקומות שאצבעות הזיכרון שלי לא הצליחו אליו לחדור.
מסתבר שאפשר לפתח מחושים חדשים כתחליף לכריות האצבעות.
אפשר לחפור דרכים עוקפות.
כבר כמעט שלוש שנים שאני מרשת כאן מערכת תעלות אלטרנטיבית.
והאור מתחיל לחדור. מסתנן מחדרים פנימיים שדאגו להסתיר אותו ממני.
האור אשר כבה בהינף אחד של חרב המוות.
לקח זמן לנפש ששוכנת בי לעבוד עם הגוף הפגוע שלה.
אך לאט לאט הם מצליחים לחבור ולעשות מעשה.
להחזיר אותי למחוזות הכואבים ביותר, בכדי לדלות את האור שנשאר שם כלוא.
אני מביט בתמונות של פעם, ומתחיל להבין את אשר נישכח.
רואה מעבר לאש שבערה בי פעם, מי הייתי.
הדמות הזאת של מי שהייתי, כבר מיותרת היום.
אני אפילו לא צריך לפרקה.
היא מפורקת למרכיביה והם, המרכיבים משמשים אבני בניין למי שאני היום.
להתקרב למה שאני תמיד.
אתמול ראיתי תמונה שלי מפעם.
תמונת הקרמיקאי המצרף כליו באש.
מתוך האש המסתירה עלה רגע של קור.
הרגע שחשבתי שלא אוכל יותר להתמודד איתו.
כבר אין כאב מהפרידה ההיא.
אני נקי מהכאב ההוא.
שיר
אֲפִילוּ בַּתְּמוּנָה
הָאֵשׁ כְּבָר לֹא מְאִירָה
אֶת הַיָּד שֶׁיָּדְעָה לִכְאֹב
מֵהַמַּגָּע שֶׁקָּפָא
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
