| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2004
ערב חג
הנרות דולקים. עוגת החג שלי מדיפה את ריחותיה.
שוב אני בבית.
אפילו ישרא מסכים לנוכחותי.
יומיים של כתיבה אינטנסיבית. להבין את כתב היתדות שלי מהונגריה.
מתחילה לי להתבהר תמונת המסע.
תמים הייתי במחשבתי שגעגועים הם האתגר של נסיעתי.
הייתי בהונגריה פעם לפני 32 שנים. הייתי אז שמאלן צעיר ונלהב. מוקצן לשמאל.
לא שעזר לי, כי גם כך זכיתי לנחת זרועה של המפלגה הקומוניסטית ו"ביליתי" יום ועוד לילה ועוד יום, במה שהיום הוא מוזיאון הטרור. ישראלי שמגיע מקופנהאגן לאחר שהות בצ'כוסלובקיה של אז, של אחרי עידן דובצ'ק המתסיס. יצור כזה חייב להיבדק ולהיחקר.
לילה מהשחורים בחיי.
למזלי, באתי מקופנהאגן וידידיי משם הצליחו לחלץ אותי.
אז יצאתי לדרך מלווה בתחושות הגעגוע מצד אחד והחשש העמוק מאידך, שאולי אולי מצפים לי עוד חקירות, בגלל מה שהיה אז. אומנם ביררתי מראש. אומנם הבטיחו לי שאין ולא יהיו בעיות, אך לך תדע...
והנה, המציאות הייתה כה שונה. כה אחרת. המציאות לקחה אותי למחוזות שרק בסיפורים שמעתי עליהם. למחוזות של גבעות בּוּדָה. לעולם הנסתר מעיני תייר מזדמן.
כמו הרבה דברים אחרים, ידעתי היכן מתחיל המסע. מכאן, מביתי.
לא צפיתי את הרפתקאות השליחות שלי. חשבתי שרק עניינים פיננסיים ומקצועיים יהיו לי שם.
לא הבנתי כי אָמור, אביה של האישה שאיתי, כתב הרבה ממסלול חיי שהולך ונרקם מול עיניי.
ועוד דבר נפלא קרה לי שם. פגשתי שם, במרחק 2000 ק"מ מביתי שכן שלי, ישראלי. למענו ולמען הידידות שאולי תצמח לנו לא אחשוף. רק אומר שעתה אני פחות בודד. הוכפלה אוכלוסיית הישראלים באלפוחרה. ואיך לא יודעים על קיום שכן? כי מי שמגיע לכאן מישראל יש בו כמה שריטות וחתכים ואין הוא מכריז קבל עולם על קיומו. עסוק הוא בשיקום עצמי. ושכן, גם זה מושג יחסי. 40 ק"מ בינו לביני. ייקח לנו זמן להתרגל, לגשש, להתחבר. החיים הממשיים הם יותר הססניים מאלה הוירטואלים.
ובכל זאת שימחה גדולה!
והמשך קורות מסעי מחר...
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
