| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2007
כזה הוא ג'ו
קר. כלכך קר. כבר שבועיים שאור השמש מבוייש מול העננים והערפל וסופות השלג. הגבעות וההרים מסביב בוהקים במורדות לבנים מסנוורים. הקור מודגש עוד יותר מול קרני חום ראשונות שעולות בתוכי. גם הגפנים בגן מתעוררות. כמה מוזר. החורף הזה קר יותר מהרגיל. התקופה הזו קפואה לחלוטין, והנה הגפנים מחייכות לעולם ומביאות אליו אצבעות ירוקות זעירות. חיים חדשים.
יומיים לפני יומולדת ואני מנהל דושיח פנימי מוזר. הוא לא זר לי, אך הוא עדיין מוזר. תמיד הוא יהיה מוזר. כי לא לכך הכינו אותי. לא סיפרו לי שאני אשוחח עם עצמי מחוץ לעצמי. אני אפילו לא יודע עדיין איזו תועלת יש לכך. לא לי, לא לאחרים. יש כאן איזה תיקון. אך משמעותו כה רחוקה מיכולת ההבנה שבי. אני רק יודע וזוכר כי שוב נזקקתי לכל מאודי ולאהבה שבי בכדי לשוב. ומכל מה שהתרחש, הכי משמעותי היתה נוכחותו החיצונית של ג'ו.
הוא חלק ממני כמו כל עצם. ניתן למישוש ולתחושה. לפעמים אני רוצה להקיא אותו, אך הוא כבר שלוב ברקמותיי עד ליום אחרון שלי. כזה הוא ג'ו.
כאשר אני מלא אהבה ושמח אני יודע לקבל אותו בשלווה. כי אז הוא שקט ורגוע. יודע שקולו גם לא יישמע. כזה הוא ג'ו.
אך כאשר אני מפיק מערכה בתיאטרון הצעקה שלי הוא עף ויוצא ממני. משחרר ומשתחרר מכל אחיזה. בכזו פשטות. אין לו מקום בצעקה שכזו. הצעקה מערערת את הסיכוי שלו לחיות. גם את שלי.
הצעקה אומנם לא באה ממקום של לצעוק על מישהו או משהו. היא הייתה קול צופר אזעקה עולה ויורד. מזעיקה את כל כוחותיי להתגייסות למאבק החיים. וכולם באו להתגייס. רק ג'ו עשה את הדרך ההפוכה. ממני החוצה. מתיישב לו בכורסא בשלווה וממתין. ממתין להכרזה כי נכשלו המאמצים וכי הוא יכול להמשיך בדרכו. כזה הוא ג'ו.
כשאני מנסה לתאר אותו עולה בי מייד ההשוואה לאיכות של מחשבה. למחשבה יש את כל האיכויות שאי פעם ניתנו למחשבה. עם כל עוצמתה עדיין היא בעלת אפיון של דעיכה. היא מתחילה בעוצמה שנבעה מכוח כל החושבים אותה. אם לא תצטרף אליה מחשבה חדשה היא תדעך. אין לה למחשבה יכולת חשיבה עצמית. היא תלויה לחלוטין במקורותיה. כזה הוא ג'ו.
אם הוא כזה והוא בא ממני, הרי כזה הוא אני.
לפחות בחלקי.
אולי פחות ואולי יותר.
אני מקווה שפחות.
לו היה לי סרגל מתאים, אני מאמין שהייתי מוצא כי ההפרש הזה שביני לבין ג'ו,
הוא האהבה.
זו האהבה שמצליחה שוב להשיב אותי לחיים.
כזה הוא אני.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
