| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2007
בְּעִקְבוֹת אַגָּדָה
הָהֵד הַמְּבַתֵּק
הַבּוֹקֵעַ מֵהָאֵקוֹגְרַף
מֵעִיד שֶׁנִּסְדַּקְתִּי.
מִצִּדִּי הָאֶחָד אֲנִי מַשְׁקֶה
וּבַשֵּׁנִי אֲנִי אוֹגֵר.
אֶת הַפְּרַחִים שֶׁגָּדְלוּ
בְּצִדֵּי דַּרְכִּי
לֹא רָאִיתִי
הָרֵיחַ גִּלָּה אוֹתָם
לְעֵינַי
* * *
אמרו לי שכדאי שאוסיף את האגדה. קודם הייתי עייף. וגם מילים לא היו לי.
עתה כבר התחזקתי מעט ומצאתי כמה אותיות שהסתדרו לכדי מילים.
הנה אגדה:
אישה (סינית וזקנה אני חושב) הלכה כל יום לבאר לשאוב מים לביתה.
מילאה שני כדים ונשאה אותם על אסל לביתה.
כד אחד היה סדוק ועד שהגיעה האישה לביתה, מחצית מימיו אבדה בדרך.
כך כל יום במשך שנים.
יום אחד, פנה אל האישה הכד הסדוק והתלונן שהאישה לא מתייחסת אליו,
ולא דואגת לתיקונו, וכך אובדת מחצית מקיבולו עד שהיא שבה לביתה.
חייכה אליו האישה וענתה לו שהיא יודעת ושמחה על כך.
כי הפרחים שפורחים לצד השביל יפים הם כלכך.
אך רק בצד של הכד הסדוק.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
