| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2004
גֶּשֶׁם
שָׁעָה אֲרֻכָּה
עָמַדְנוּ
קְשׁוּרִים
הַבָּרָק הִכָּה
בֵּינֵינוּ
רִתֵּךְ
תְּחוּשׁוֹת
וּמַיִם
הַרְבֵּה מַיִם
חִבַּרְנוּ טִפּוֹת
עוֹמְסִים גֶּשֶׁר
לִשְׁנַיִם
מְשֻׁגַּעַת הַכְּפָר
וַאֲנִי?
בבוקר ראיתי אותה.
לבנה וחיוורת. עומדת, גבה אל ביתה. ממתינה, מצפה.
הלכתי. חזרתי אחרי זמן של פגישה אחת.
עדיין עמדה, מצפה. נטועה. גם העץ בפינה עומד כך. הוא לא מייחל. הוא משגיח. משפיל את עליו עם הרוח.
טיפה אחת נחתה על משקפיי. צובעת את המרחק בינינו.
טיפות כבדות. מתופפות את בגדיה. מנמרות את עורה הלבן. נהייתה כמעט שקופה. רחוקה. שיערה משחיר. ממגנט את המים. מנביט חיוך בשפתיים ורודות.
שולחת חוטים הפושטים בריקוד איטי לפניה. צדדיה עמוסים. אחוריה אל הבית.
נלכדתי.
הסתבכתי.
נותן לאחיזות את אחוזתי.
התחילה רוקדת בתנועות סיבוביות, לא מורגשות.
מציירת דמותי על בד המים.
מכבידה צבעים.
לוכדת זמנים.
רציתי להיות מריונטה.
אך הברק היכה את המים.
מייבש את החושך בינינו.
נסוגה.
טיפסה גולשת אל ביתה.
הדליקה נר בחלון.
צלליתה בסורגים.
לא הייתי פנוי לחיזור.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
