| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2007
גלגולן של מילים
המילים האלה של צִ'יוֹ לא מרפות.
כמו השלג שמסביב.
הוא דומיננטי ממקום האינשלג שאני מביט.
רחוק ולא מושג.
בזמן הסערה יכולתי לחפון אותו בשערותיי ובכיסים אך היטבתי להסתתר.
עתה הוא מעטר את ההרים ואינו מושג.
רק השמש יכולה לו.
ושוב אני קורא את המילים של צִ'יוֹ (1703-1775):
אִלְמָלֵא הָיָה קוֹל לָאֲנָפוֹת
הֵן הָיוּ אוֹבְדוֹת
בְּבֹקֶר מֻשְׁלָג זֶה
כמעט בחרתי לצעוק מול השלג, כאשר עבר שחף תועה מול חלוני ונעלם.
מול הרי השלג הוא טבע.
ואז הוא צרח והתרומם שב לים.
בתערובת של הפתעה מהולה בפחד.
זה אני שהתערבבתי בו.
התעשתתי, תמה על הפחד שצרחת השחף הותירה בי.
מייד יצאו שליחי שימחה ולכדו את הפחד במילים.
זרזיפי מים שחשפו את אשר החבאתי בשלג.
כל החורף לא הייתה צעקה אחת שתעיר אותי.
עתה המולה שלמה של אנפות ושחפים ואנשים, מאירה הכל.
בָּאָה הַשֶּׁמֶשׁ
וְחָשְׂפָה אֶת פְּחָדַי
שֶׁטָּמַנְתִּי בַּשֶּׁלֶג
חשתי כה חשוף והתכסיתי בחולשותיי.
הן פחות חושפות מהפחדים.
בחולשה יש משהו מחזק.
יש גם תקווה.
זרעים.
רק שלא יהיו אלה אבות של עשבים שוטים.
בָּאָה הַשֶּׁמֶשׁ
וְחָשְׂפָה אֶת חֻלְשׁוֹתַי
שֶׁטָּמַנְתִּי בַּשֶּׁלֶג
עדיף חולשות.
הן פחות משתקות מפחדים.
היום חולשות ומחר שרירים מחוזקים.
חולשות גם לא מפריעות לשמחות.
פחדים טורפים אותן.
עדיף חולשות.
עדיף שימחה.
הכי טוב אהבה ו- care
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
