| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2007
ארי דה לוקה מגיע ללב
בחדר 109 דלפו המים. שלושה ימים שהמים טפטפו את החיבוק שלנו.
זה היה חיבוק ארוך ועמוק. לקח לו זמן להתמוסס מהמזגן.
בהתחלה החיבוק כלל רק את הזין.
אך לאט לאט חשתי איך את חודרת למקומות בהם רץ הדם כפעמונים.
משקשק ומצלצל את שהיה. את שיהיה.
רגע אחד הפסקת והתרוממת על המרפק מושיטה יד לספר.
נתת לשדך להשתרע בתוך כף ידי, ושאלת:
את ארי דה לוקה אתה מכיר?
לא, לא היכרתי. אני בעיקר קורא שירה.
היום אני יודע שדה לוקה כותב פרוזה כשירה. אז עדיין לא חוויתי את המילים שלו.
הושיטה לי את "היפוכו של אחד" שפתחה בעמוד 30 וביקשה שאקרא.
קראתי.
חש את פיטמתה קורעת את תחושת העור שלי.
אחר כך הבנתי שהתחברה לחוויית המגע של ארי דה לוקה:
היא השכיבה אותי, אחר-כך הפשיטה ממני את הבגדים
והשאירה לי מלבוש אחד לבן, קל. נכנסה אל החושך של
השמיכות וכיסתה את כל גופי עם שלה. מתחתיה רעדתי
משמחה ומקור. האיברים שלנו התארגנו בהתאמה, יד על יד,
רגל על רגל, שיער על שיער, טבור על טבור, אף לצד אף
לנשום אתו רק בפיות מאוחדים. אלה לא היו נשיקות, אלא
התאמה של חלקים משיקים. אם יש טכניקת החייאה, היא
הפעילה אותה. ספגה את הקור שלי ואת החום שלי, חומרים
גסים שנילושו בתוך גופה וחזרו אלי תחת משקל האהבה.
שלה כיסה מתחתיו את שלי ושלי נשא את שלה, כמו שעושה
אדמה עם השלג. אם יש ברית בין נקבה לזכר, אני התנסיתי
בה אז.
נשארתי מחובר בכתוב. מבקש את לחש פיטמתה בדמי.
אמרה לי שגם אני מסוגל לכתוב כך.
אולי, אך אני לא יודע לטפס על צוקים כה תלולים.
הייתי עדיין בדרך למונגוליה שלי.
ואני עדיין.
למחרת המזגן התחיל לטפטף את חיבוקנו והפעמונים בדמי שקטו.
תמונתה של נזירה מירושלים שבה אלי.
אחרכך פגשתי אותה שוב בקופנהגן.
לא, התחושה שמישהי נגעה בשורש של חיי לא מרפה.
* * *
היום נפתח יריד הספרים הבינלאומי בירושלים.
ארי דה לוקה הוא אורח של היריד.
בליבי גם.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
