יומני אלפוחרה

31 בְּמאי 2004

היום אני בחגיגות. אין יומן ואין הונגריה ואין שירי אהבה.
היום יש איש מיוחד אשר הגיע לגיל הכי חשוב בחיים.

הוא בן שנה אחת.

הוא מבקש שנבוא אליו, נחגוג, נתחבק ונשתה.
אז אני פה קצת והרבה בסלון של טליק.

תבואו.
התוכנית האומנותית תהיה משהו, משהו.
החברה תהיה המעולה שתמצאו איפושהו.

הוא אוהב חגיגות האיש.
אז הנה הרמת הכוסית שלי אליו.

טליק.
לא היכרתי את האיש לפני שהגעתי לכאן. אני כאן פחות מחודשיים. איך שהוא חדר לליבי. לא הפריעו לו החסימות. המרחק. ישר נחת לחלקת ליבי. מעדנות. כאילו הוא במסלול מוכר וידוע זה עידן. ואני, רק שימחה לי בהיכרותי איתו.

איש מיוחד.
איש.
אדם.
ושלא ייקל בעינכם.
תמיד פנוי.
מחפש את מצוות החברות.
מגיש אהבה.
רק תיקחו.
יש לו עוד ועוד.
ליבו גדול ועצום.
תתכבדו.

לפני שנה הוא פתח ב"סתם הגיג".
אחרי חודש, אבוי לנו. הוא חשב לנטוש.
טוב שלא נתתם לו.
רווח לי. הוא נשאר.
לזה אני קורה מזל.
עתה אני יודע.

האיש טליק תרם ותורם לחיי.
כן, הוא וירטואלי לחלוטין עבורי.
אך חי ופועם בתוך ליבי.

אני הרי רגשן רגיש מרוגש ומתרגש.
מה לעשות.
אם לא התרגלתם אז תתרגלו, נכון?

אז הנה זר השורות
שקטפתי הבוקר בגני שדותיי.

טַלִיק בֶּן 1

מָאתַיִם בְּמֵאָה לְךָ חָבְרוּ
מֻכְפָּלִים כְּבָר
וְעוֹד כַּמָּה לָאֶלֶף הַבָּא
כֹּה לֶחָי!!

לִבְּךָ דּוֹבֵר
בִּשְׂפַת עוֹלָם עָדִינָה
מִתְחַבֵּר בִּיפִי הַחֶסֶד
כְּפֶרַח נִפְתָח.

הַדִּיּוּק נוֹבֵעַ
מִמְּקוֹמְךָ הַנָּכוֹן.
מַרְאֶךָ מֻפְרָד
כְּפֶרַח הַמְּיֻחָד.

מַרְכִּיבֵי הֲוָיָתְךָ
קַיָּמִים בְּעֲשִיָּתַך
מֻתְאָמִים לְךָ
לְךָ וְרַק לְךָ

אֲנִי מִצִּדְּךָ
נֶהֱנֶה מִמְּעַט אוֹרְךָ
אַתָּה מַגִּיעַ תָּמִיד
אַתָּה מוּכָן לְכֻלָּם

שָׂא זֵר בְּרָכוֹת
עֲטוּפֹות בִּירֹק חִבּוּקַי
שְׁזוּרוֹת בָּרַכּוּת שֶׁבְּגִבְעוֹלַי.

הַמְשֵׁךְ וְהַצְלַח אוֹתָנוּ
הַגְשֵׁם דַּרְכְּךָ הַמְּיֻחֶדֶת
וְלִבְּךָ יִשְׂחַק
וְאָנוּ נָשִׁיר.

תָּמִיד וּלְתָמִיד