| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2004
פוסט על אהבה
אתמול כתבתי בתגובה לפוסט של סבסטיאן וג'וּן, "האם הדמיון הוא אתגר?":
"כתיבה של דמיון עם בגדים של אחרים. לא שלך. מבלי לשים את עצמך בה, היא קשה שזה מפחיד. אתה חייב ליצור את עצמך לפני שאתה בא לייצר את הסיפור.
היפוכו של כותב, משמע הכותב את ריגשותיו וחוויותיו באונליין, מהווה אתגר גדול גם הוא. אתה חייב לפשוט את בגדיך, לעמוד בפינת החדר. לבחון את כיליותיך וליבך ולספר עליהם. קשה המשימה.
לכן כתיבה היא בד"כ תמהיל של כל קשת הגוונים האפשרית בין שני מצבים אלה. טעמו של המוצר משתנה בהתאם למגוון הצבעים שאתה בוחר להשתמש בו."
אתמול גם שמחתי בגנו של טליק. חגיגת אהבה גדולה הייתה שם.
המלצה מפינת השמחות: מי שלא היה שם כדאי לו להיכנס לספוג. מי שכן היה, תפסטו (paste) את החגיגה הזו. תשמרו. אני שמרתי ליום סגריר, אשר לצערי תמיד מופיע כאשר אני לא מוכן. הפעם אני אהיה מוכן בזכותו של טליק ובזכות כל האהבה שהרעפתם שם.
בשעת בוקר מוקדמת כשהיגעתי להיעטף בין זרועותיה, היא לחשה לי: "ואיך אתה כותב אהבה?"
[אני כל כך אוהב את הגירוד הזה שלה לחשוף את המהותי בחיי.]
אז איך?
כאשר אני כותב פוסט של אהבה (לא על אהבה),
וודאי שאיני צריך ליצור את עצמי, לפני הכתיבה.
אך אני כן מכין את ביתי למשכן האהבה.
איני בוחן את כיליותיי וליבי.
אך כן פושט את ביגדי החולין שעלי.
פעמים התפתיתי להתעטף בבגדיי המדיוויאלים הצבעוניים.
היום יודע אחרת.
עירום וערייה.
ערום נולדתי לאהבה.
כי אז צבעי היופי של חיי פורצים ועולים.
כי אז השלם מפכה את חיי.
כי אז אני מזהיר בכל היופי שאהבה מעניקה לחוסים בה.
מתעוררת מריבצה במנורת קסמים שבי.
מחייה במפגשה הקסום בנפש.
בגוף.
כמו שכתבתי היום במקום אחר:
תמיד זוכר את ניסיונו של החכם באדם (מִשְׁלֵי פרק ד, פסוק ו):
אַל-תַּעַזְבֶהָ
וְתִשְׁמְרֶךָ
אֱהָבֶהָ
וְתִצְּרֶךָ
ספרו לי...
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
