| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2007
האור שמכה
לא, החודש הזה אינו מתחלק ב- 400 ואפילו לא ב-4.
כמה טוב שלא יהיה לחודש הזה עוד יום.
מספיק לי 28 ימים בפברואר.
אם היה מחר ה- 29 בפברואר הרי הייתי עדיין רואה את הפוסט של אתמול גם מחר.
עברו בי אתמול כמה הרהורים לא לאפשר תגובות לפוסט.
היו ובכל זאת השארתי אותו פתוח.
כי ידעתי שישראלים יקראו אותו כביקורת על ישראל,
ולא כאיש שחווה כך או אחרת את חוויית הישראליות שבו.
אך להפתעתי, דווקא בתגובות לפוסט שרדתי.
אומנם רוב הקוראים קראו כאן את ההוויה הלאומית,
אך לא כיסחו אותי.
במייל המצב היה שונה.
שונה מאוד.
אני לא יצרתי את ארץ ישראל הקשה.
אפילו את האור הקשה לא אני שמקרין שם.
אני רק בן של הארץ הזו.
ובן לא כלכך מוצלח כנראה,
לפי אמות עיניהם של כמה וכמה.
איך זה שאני בכלל מעיז לכתוב על הקושי שבארץ הזו.
לא, לא באמת נפגעתי.
כבר עברתי כאן חווייה מכוננת ביוני 2004.
אז הופיע אותו טרול שכיניתי אותו ננו של חודש יוני.
מאז אני דבק להביע כאן רק את חיי הפרטיים.
כי מה לי לחטוף מכות כאלה ואחרות.
הרי לא בשביל כך פתחתי בלוג.
לעיתים מתערבבת ההוויה הפרטית שלי עם זו הלאומית.
כי מה לעשות אני דם מדמה של ארץ ישראל.
דימוייה נסוכים בליבי ויש שאני מתבלבל.
בינה לבין אהובתי.
אז כן, אתמול לא כתבתי על ארץ ישראל, למרות שאני מבין שכן כך נכתב.
וכן, ארץ ישראל היא ארץ קשה עם אור קשה שמקרין גם על אנשים קשים.
נאצות וקללות בשפה העברית והערבית לא הם אשר ירככו את הארץ הזו.
* * *
לא, אני לא פותח כאן דיון.
לכן גמאיני פותח את הפוסט הזה לתגובות.
אני כן רוצה להזכיר את סיפורה של אהבה
את חשיבותו של ה- care.
עוד יותר למי שחושב שונה מאיתנו
לאחר
וכמו שאומר אחי ורעי טליק: תהיו טובים.
ואני מוסיף – בסוף זה כן יחזור אליכם.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
