| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2004
מופרד מקשיב ניפתח
איך שהגעתי לכאן, נעלמתי.
כל שנשאר ממני הוא מעטה שקוף, התוחם ביני לבין עצמי.
הפנים נפתח, מביט לְעוֹלָם הנושק את חלד הנשמה.
קרוב, קרוב.
רחוק כל כך.
הכי עמוק שאפשר.
ללא השדים.
לא רגע הלידה.
לפני רגע עדיין חשתי בעור.
נמתח ונמתח.
מאפשר לעצבים למשוך את השרירים לצידם המואר.
מאפשרים לחדור את העצמות.
רואה איברים נסוגים.
מסתדרים בִּיקוּם חדש שלי.
הדרך פתוחה לָךְ אל עבר קודש קָדְשֵׁי.
נִשְׁמַת.
את יודעת את הדרך ונזהרת מלהביט.
מדלגת במעלה מדרגות הנפש.
אצה לך הדרך המוכרת.
זורעת.
משקה.
מדשנת עציצי קירות.
מפלחת אדמת בור.
יוצרת יש.
מקשיבה להיעלמות אֵין.
עד לפני רגע שאלתי קצב נשימותיי.
עוד אני זוכר את תענוג הגוף מול שפתייך.
מְמַפָּה את מדידות ליבי.
ובא השקט של הליבה הפועמת.
של יש שולח קרניו אל מַלְבּוּשֵׁי חיים שבי.
נפתחתי.
עָבַרְתְּ בפתח.
נִכְנַסְתְּ לחדר.
פָּתַחַתְּ דלתות וְהִגַּעְתְּ פנימה.
שקטתי.
בוטח.
בד' אמותיי את מסתובבת כִּבְשֶׁלָּךְ.
תולה תמונות.
מניחה שטיח.
מזיזה כורסה.
מגלה את ד' אמותייך.
נפתחת מול פתיחותי.
חדר נארג בחדר.
עלייה מתרפקת בעלייה.
הדם זורם באחד.
כתמיד היית שם.
אני נפתח אלייך.
אני מסב אצל ארמונותייך.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
