| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2007
שיעמום
שיעמום.
כך היה חושב מי שהיה מביט בי בשעות האחרונות.
איש לא היה ואיש לא ראה.
שעות שביליתי בפאטיו כך עד שקיעה.
מביט מול הגפן שצומחת לפלא.
מתמזג בה.
נותן לה לגדל שריגים שחודרים בי.
שיעמום.
כי לא עשיתי לכאורה מאומה חוץ מלבהות.
להיות בשקט.
להקשיב.
לקבל.
לתת.
עתה אני ניזכר במישהו שהיכרתי לפני שנים.
הוא הסביר לי שהוא מרגיש חי רק כאשר צל המוות נוגע בו.
לכן הוא טיפס על האוורסט כל שנתיים.
היה זקוק לסם המוות שיכהו בפטיש בכדי לחוש.
אני הפוך לגמרי.
מחפש את כל המשחות כדי לרכך את עור תחושותיי.
להגביר את רגישותי בכדי לקלוט את יפי הבריאה מול פרח אחד.
מול גפן גדלה.
אז מה לעזאזל אני הולך לעשות בעוד פחות מחודשיים בברזיל?
מסע הרפתקאות בנהרות ומפלים.
כדי שלאחר מכן אוכל לחוש חי יותר?
או אולי מת יותר.
הכל בשביל להחיות ולחיות חלום.
חלומות במונגוליה.
אי אפשר באספמיה, כי הרי כאן אני.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
